חכו רגע עם ההוצאה לפועל
האם רשאי רשם הוצאה לפועל לחייב אם חד-הורית לשישה ילדים קטינים לצאת לעבוד כתנאי לצו תשלומים? האם רשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע כי הוצאה לצורך תשלום לכבלים היא הוצאה בלתי סבירה? האם רשאי רשם ההוצאה לפועל לצוות על מאסר על אשה הסובלת מבעיות נפשיות?
למרות שאין זה בולט לעין, מערכת ההוצאה לפועל הפכה בשנים האחרונות לאחת מזירות המאבק החשובות ביותר בנושא זכויות אדם וזכויות חברתיות בפרט.
העיסוק בהוצאה לפועל מגלם באופן יום-יומי את העיסוק בזכויות חברתיות המרכזיות ביותר כמו הזכות לדיור, הזכות לחיים בכבוד והזכות לחירות ממחסור ועוד. למעשה, חלק ניכר מהוראות חוק ההוצאה לפועל, מתנגשות באופן חזיתי בהוראות החוקתיות שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כפי שמרמזת ההקדמה, מתח זה אינו תיאורטי אלא בא לידי ביטוי באופן יום יומי בהליכים בפני רשמי ההוצאה לפועל.
למרות מרכזיותה וחשיבותה של מערכת ההוצאה לפועל, ההליכים בפני רשם ההוצאה לפועל מתאפיינים בפערי כוחות משמעותיים. כך, למשל, עולה כי כ-82% מהזוכים הינם רשויות ציבוריות, בנקים וגופים פיננסיים, חברות ומסחריות וחברות ביטוח, ואילו רק 18% מכלל הזוכים היו אנשים פרטיים (דו”ח רשות האכיפה והגבייה לשנת 2009). במלים אחרות, ניתן בנקל להניח שמרבית הזוכים בהוצאה לפועל הינם מיוצגים ומרבים החייבים נעדרי ייצוג שכזה.
הצעות חדשות של רשות האכיפה והגבייה, הזוכות לגיבוי מלא של משרד המשפטים, למעשה מחדדות את פער הכוחות ומעניקות יתרון בלתי צודק לזוכים בהליך, אחת מהצעות אלה היא להעביר את החקירה בדבר היכולת הכלכלית של החייב מרשם ההוצאה לפועל לחוקר (עו”ד או רו”ח) שהוא אדם פרטי.
הליך חקירת היכולת הוא אחד מהכלים המשמעותיים העומדים לחייבים בהוצאה לפועל. תפקידה של חקירת היכולת היא לברר את מצבו הכלכלי של החייב על מנת לקבוע לחייב צו תשלומים בו יוכל החייב לעמוד ואשר יאפשר לו להתקיים בכבוד. לחקירת היכולת תפקיד חשוב גם לזוכה, שכן חייב שאינו עומד בצו התשלומים שנקבע לו או לא הגיש בקשה לחקירת יכולת יחשב כ”חייב בעל יכולת המתחמק מתשלום” וניתן יהיה לנקוט נגדו בהליכים כגון עיכוב יציאה מהארץ, עיקול חשבון בנק, עיקול מיטלטלין, הגבלה על חידוש רישיון נהיגה ועוד.
משכך, הצעת רשות האכיפה והגבייה להעביר תפקיד זה לאדם פרטי הינה כה מקוממת. שכן מדובר בהליך מורכב הכוללת שאלות החודרות לפרטיותו של החייב ואשר במסגרתו נדרש החייב פעמים רבות להסביר את אורח חייו, הוצאותיו והכנסותיו. למרות שעל פי התיקון לחוק הסמכות ליתן את צו התשלומים נותרה בידי רשם ההוצאה לפועל, עדיין החלטה זו תינתן על סמך ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי החוקר ועל סמך התרשמותו מהחייב.
טענת רשות האכיפה והגבייה היא כי אמצעי זה נועד לייעל את המערכת, וכי כבר כיום יש מאות בקשות של חייבים וזוכים לחקירת יכולת שלא מבוצעות בשל מחסור בזמן הרשמים. כלומר הרשות סבורה כי יש מקום לצמצם את הזמן השיפוטי של הרשמים על “הליכים ביצועיים”, גם אם לאלה השלכה ישירה על מערך זכויותיו וחירויותיו של החייב.
ברור גם כי החוקרים הפרטיים, מעצם היותם שייכים לסקטור הפרטי, עלולים להיות נגועים בניגוד עניינים. ייתכן כי החוקרים ינסו להגיש דוחות חקירה המאפשרות גבייה יותר עמוקה מהחייב וזאת כדי להמשיך את ההתקשרות עם הממונה; חוקרי ההוצאה לפועל יהיו מעוניינים להצטייר כחוקרים יעילים במיוחד בפני הזוכים המוסדיים (כמו בנקים ותאגידים); קיימת סכנה לניגוד עניינים פרטני בו ינהגו חוקרים בתקיפות דווקא במקרים של זוכים שהיו לקוחות שלהם בעבר (או בהווה אך בתיקים אחרים) או שהם מעוניינים כי ישכרו את שירותיהם.
לאור סירובו של שר המשפטים לבטל את הצו ושל כנסת ישראל להתערב ולבטל את התקנות, ביום 5/12/10 הגישו שורת ארגונים חברתיים (ביניהם עמותת “ידיד – מרכזי זכויות בקהילה”, הקליניקה לדיני הוצאה לפועל ב”משנה – המרכז הקליני למשפט וחברה”, המכללה למינהל, עמותת איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי, עמותת סינגור קהילתי והל”ב – התנועה למלחמה בעוני) בג”צ נגד החלטה זו.
את הבג”צ כתבו עו”ד יעל קסטן רבסקי והחתומה מעלה. את העתירה ניתן לקרוא כאן
הכותבת היא מנהלת המחלקה המשפטית של עמותת “ידיד”


