ללא כותרת

אם אפשר הוא אומר, ולא מחכה לתשובה, פותח חלון, מרים כסא משרדי, משליך למטה, אם אפשר, חוזר ואומר, מפזר חופן גדוש של  אטבים לאויר, כמו אוכל ליונים, הוא אומר, זורק מקלדת הכי רחוק שהוא יכול, כמעט נכנס לחלון ממול, הוא אומר, מחייך, מביט בערמה מאובקת של פוסט וישראל היום מהחודש האחרון, את זה בטוח לא צריך, הוא אומר, נשמע צרוד, מעיף אותם אחד אחד, העיתון הראשון מנסה להמריא בעזרת הרוח, לנופף בכנפי הדפים שלו, אבל קורס ישר למטה, כך כל שאר העיתונים, אותה תנועה בדיוק, הקלים שוהים קצת יותר באוויר, אתה עוזר לי עם השולחן, הוא שואל, אני מעדיף שלא, עונה לו, לא צריך, הוא משיב, מנסה להרים לבד את השולחן, להניח אותו על אדן החלון, אבל השולחן כבד, הוא תולש את המחשב מהחשמל, מוציא אותו מחוץ לחלון, מניח לו להישמט למטה, מנסה שוב להרים את השולחן, ושוב לא מצליח, תולש טלפון מהקיר, אני אעזור לך עם השולחן, אני אומר לו, ואנחנו מצליחים, במאמץ, להרים את השולחן העשוי ברזל, להניח חלק ממנו על אדן החלון, ואז בכוחות משותפים מצליחים לדחוק בו ליפול, נשמעת צוויחת מתכת, אנחנו מביטים למטה, רואים איך השולחן מחץ גג של מכונית חונה.

פורסם באסופה “עבודת גילוי” של גרילה תרבות