• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מה כבר מבין כלכלן בכלכלה: בעקבות ראיון עם יוג'ין קנדל

מירון רפופורט

אני לא מכיר את פרופ’ יוג’ין קנדל, אבל מן הסתם הוא מומחה גדול לכלכלה. אחרת הוא לא היה עושה דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת שיקגו, אחרת  נתניהו לא היה ממנה אותו לעמוד בראש המועצה הלאומית הכלכלית במשרד ראש הממשלה.

משום שקנדל הוא כזה מומחה לכלכלה, מירב ארלוזורוב מראיינת אותו היום ב  markerweek. בראיון שנפרש על ארבע עמודים. קנדל, כפי שאמרנו, הוא מומחה לכלכלה, לא לבני אדם, וזו כנראה הסיבה שמתוך אלפי מלות ההלל שהוא מקדיש ל”כלכלה הישראלית”, קנדל מזכיר רק פעם אחת את המושג “פערים חברתיים”, וגם זה מתוך אילוץ. “ב-OECD אומרים שצריך לחשוב על הפערים החברתיים”, הוא אומר לארלוזורוב. כלומר, הגויים האלה מתעקשים על “הפערים החברתיים”,  אז אין ברירה, צריך לקחת גם אותם בחשבון. אותו, את ראש המועצה הכלכלית, הוא לא באמת מעניינים. טוב, הוא כלכלן, לא בן אדם.

אבל הקטע הכי מעניין בראיון הוא דווקא המומחיות שלו ככלכלן, בוגר אוניברסיטת שיקגו, כפי שאמרנו, האוניברסיטה “החשובה ביותר בעולם בלימודי כלכלה”, כפי שכותבת ארלוזורוב, ה”מכה” של הכלכלה הקפיטליסטית, או ליתר דיוק – הפוניבז’ שלה, בית המדרש שבו לימד הרב מילטון פרידמן זצוק”ל.

המשבר הכלכלי עירער כמה אמונות יסוד אפילו אצל אנשים כמו ארלוזורוב.  “כיום שואלת אותו ארלוזורוב,  אתה שותף להכאה על חטא על כשלון המחקר הכלכלי.”    

התשובה של קנדל ראויה לציטוט מלא: “מה פתאום? – הוא עונה לה – ההפך המוחלט הוא האמת. המשבר הוכיח עד כמה המחקר הכלכלי צדק. המשבר נבע ממה שנמצא בלב המחקר הכלכלי ואלה התמריצים. כל כשלון שהתגלה במשבר נבע מתמריצים. אנשים פעלו בדיוק כפי שהתמריצים כיוונו אותם. הבעיה היתה שיווי המשקל של כל התמריצים יחד ואת זה קשה מאוד לזהות בזמן אמת”.

כדי שנבין למה הוא מתכוון במלה תמריצים, קנדל נותן לדוגמה את מה שקרה בוושינגטון מיוצ’ואל, בנק משכנתאות שקרס בזמן המשבר. הפקידים קיבלו תמריצים על מכירת משכנתאות, המנהלים לא בדקו למי ניתנות המשכנתאות (כנראה כי קיבלו תמריצים על הגדלת נפח הפעילות), והלווים קיבלו תמריצים לקחת משכנתאות כי הן ניתנו בתנאים נפלאים. “כל השחקנים פעלו בהתאם לתמריצים שקיבלו”, אומר קנדל, “ועכשיו נשאר רק לשאול מדוע וושינגטון מיוצ’ואל השתגע ונתן תמריצים כאלה לעובדים”.

כלומר, לפי קנדל, הכל עבד לפי ספרי הכלכלה של פוניבז’-שיקגו: “אנשים פעלו בדיוק כפי שהתמריצים כיוונו אותם”, והכל היה בסדר. רק דבר אחד לא היה בסדר, דבר קטן: היתה איזו בעיה עם “שיווי המשקל” שבגללה הכל קרס, מאות מיליארדים התאדו, כלכלות שלמות איימו להתנדף. אבל את הבעיה הזו, מסביר קנדל, “קשה מאוד לזהות בזמן אמת”.  ברור שקשה. איך תזהה מה קורה בעולם, אם אתה תקוע בין כותלי בית המדרש כמו “המתמיד” של ביאליק?

אם נתרגם את קנדל לשפת בני אדם, אפשר להגיד בערך כך. אנחנו, הכלכלנים משיקגו, גילינו שאם נבטיח למישהו שאם הוא יפנה ימינה, הוא יקבל אלף דולאר, אז הוא  יפנה ימינה. נכון שלתובנה הזו אפשר להגיע גם במכולת בפלורנטין, אבל בפלורנטין לא קוראים לזה “תמריץ” ולכן בפלורנטין לא מקבלים דוקטורט וגם לא שכר של מאות אלפי דולרים, ובשיקגו כן. לכן אנחנו כלכלנים, ובפלורנטין יש סתם מכולתניקים.

הבעיה היא שגם בשיקגו וגם בפלורנטין “קשה מאוד לזהות בזמן אמת” מה יקרה לחברה כולה  אם כולם יפנו ימינה (או שמאלה, אין כאן משמעות פוליטית). אפשר היה לחשוב שההשכלה הכלכלית שרכש קנדל תיתן לו יתרון על המכולתניק  מפלורנטין, אבל זה לא המצב: הכלים התיאורטיים שקנדל רכש  פשוט אינם מאפשרים לו להבין לאן כל ה”תמריצים” האלה מובילים, מה הם עושים לחברה, לחברה פרטית כמו וושינגטון מיוצ’ואל או לחברה במובן הרחב שלה. הוא עצמו מודה בכך. כי הרי מי יכול להבין מדוע אדם או בנק “משתגע”. אבל כמו כל תלמיד חכם, כמו כל בעל אמונה, הכישלון הזה בחיי המעש לא מרתיע אותו. הוא נשאר דבק בתורת “התמריצים” שלמד בבית המדרש  בשיקגו.

קנדל, כמובן, לא לבד. לפני כמה שבועות, במהלך “ועידת הנשיא” בירושלים, ראיתי לא רחוק ממני את יעקב פרנקל. פרנקל גם כן למד ולימד בשיקגו. אחרי שסיים כהונה כנגיד בנק ישראל, הוא התמנה כסגן יו”ר העולמי של חברת הביטוח הענקית AIG. פרנקל כל כך האמין בתורות הליברליות שהוא למד ולימד עד שב-2006, בפורום דאבוס, הכריז שהקפיטליזם “הצליח לבטל את המחזוריות בכלכלה“.

בינואר 2007, כשהקרקע החלה לרעוד, פרנקל אמר כי “מאמין שהשווקים הפיננסים יכולים לעמוד בפני כל טלטלה“.  בינואר 2008, כשרוחות המשבר כבר התחילו להתחשר מעל ראש המשקיעים,  נשאל פרנקל האם יש סכנה שבנק אמריקאי גדול יקרוס בגלל חובות. לא, הוא ענה, לא סביר שזה יקרה. בנקים הם כמו ספינות בים סוער. הן נחבטות, אבל ממשיכות לשוט. l כמה חודשים מאוחר יותר, AIG שלו נקלעה לחובות שהמילה “ענק” קטנה עליהם, ואיימה להטביע לא רק עצמה אלא את המשק האמריקאי כולו,  והממשל הזרים אליה 182 מיליארד דולאר ולמעשה הלאים אותה.  

בירושלים פרנקל נראה מרוצה מאוד. סביבו עמדו כמה ממה שמכונה “בכירי המשק”. אחד מהם, שלא עמדתי על זהותו, אמר לו: “נו, בדיוק כמו שאמרת, המשבר עבר  מהר מאוד.” פרנקל צחק. גם הבכירים צחקו. משלמי המיסים האמריקאים מן הסתם היו צוחקים פחות אם היו עומדים שם לידי.

פרנקל התפטר מתפקידו ב-AIG לפני שבוע  קנדל עדיין מכהן. אבל בדבר אחד ביניהם אין הבדל: אמונתם הדתית לא נפגמה במאום. למה להם? כל עוד יש אידיוטים שמממנים אותה, הם ימשיכו להאמין בה. 

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: