• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על דמגוגיה ומוסר

מיכה רחמן

אנאלוגיות  נוטפות דם, חצאי אמיתות והסתרת העובדות העיקריות של הסיפור, זו דרכו של בן דרור ימיני, עורך מדור הדעות של “מעריב”, במאמרו “פושעי מוסר בתוכנו” (NRG 9.12.07), וכך קל להגיע למסקנות העשויות לשמש חומר תעמולה נפלא לכל מטיפי הימין הקיצוני. ולהלן ההנמקות.

לאומנות ומלחמה. הנושא המרכזי בטיעון ימיני כזה הוא כמובן הפניה אל הרגש הלאומני. זה אף פעם לא מאכזב. הם רוצים להשמיד אותנו, הם מנהלים נגנו טרור אכזרי (וזה נכון) אבל תמיד תמיד משמיטים את הצד השני, החלק שלנו, את קיומו של מצב הכיבוש. וראה איזה פלא אין מילה אחת בכל המאמר על הכיבוש, על הסיבה למאבק הפלשתיני נגדנו, על כך שאנחנו הצד החזק מאוד,  המעצמה החזקה במזרח התיכון (בגיבוי אקטיבי של המעצמה החזקה בתבל) והם הצד החלש. וזהו טכסיס דמגוגי משובח: ברגע שאתה משמיט את הסיבה, הכיבוש, ברור שכל מעשי הצד השני נראים כאכזריות ללא סיבה וכל מעשינו כצודקים טהורים וזכים.  צריך לזכור את מה שלב גרינברג מכנה בספרו “שלום מדומיין, שיח מלחמה”, כ”שיח המלחמה”. זהו השיח הניזון בעיקר מהלאומנות (“השבטיות”) של שני הצדדים, ומאובדן האמונה בשלום. כאשר כל צד הפסיק לראות את  מעשי הטרור שלו. ובשם זכות ההגנה העצמית נותן לגיטימציה לכל מעשה טרור נורא. בן דרור ימיני הנכבד, אני וגם “יש גבול” מגנים וגם גיננו בפרסומים רבים את מעשי הטרור של  הצד השני, למשל גיננו בלשון חד משמעית את מה שנראה לנו כפשעי המלחמה של החיזבאללה  במלחמת לבנון השנייה. אבל, תפקידם של שוחרי שלום בכל צד הוא לראות קודם כל את הדבשת של עצמם.

לא תעזור הדמגוגיה. העובדה שארגון החמס משתמש בטרור אינה פוטרת אותנו  מלבחון את פשעי המלחמה שלנו. הפצצת ביתו של שחאדה, כאשר היה ידוע שיש סיכון לפגיעה באזרחים רבים חפים מפשע, חשודה כפשע מלחמה. יתרה מזו, איך  אתה, בן-דרור ימיני, תלך ותגנה את מעשי הטרור של החאמס, כאשר הם יטענו את אותה טענה: הזכות להגנה עצמית (גם בטרור) בפני הכיבוש. מי שמגנה את הטרור שלהם   צריך לגנות גם את טרור המדינה שלנו. החלופה היא הסלמה של מעשי רצח המוניים  כשכל אחד טוען לזכותו להגנה עצמית ומעגל רצח שאינו נפסק. 

 כמה תיקוני עובדות. הניסוח של אמנת ג`נבה, וחקיקה בכלל של חוקים גם לשעת מלחמה, נולדו בדיוק בשל הטיעונים האלה ש”במלחמה כמו במלחמה”. מדינה שרוצה לשמור על צלם אנוש (ועל התווית של היותה “דמוקרטית”), חייבת לציית להם. הפצצת בית שחדה גם קיבלה לפחות חצי גינוי מבית המשפט העליון בהחלטה לדרוש מהמדינה להקים ועדה שתבדוק פרשה זו. הפצצה זו חשודה כפשע מלחמה לפי אמנת ג`נבה.  בן דרור ימיני משתמש בעוד כמה טריקים דמגוגיים: הוא כותב: “זכותה של ישראל לרדוף אחרי מי שרצו ורוצים לעשות לה מה שעשו לה הנאצים. כלומר ארגוני הטרור כגון החאמס  “רוצים לעשות לישראל מה שעשו לה הנאצים..”.  איזה היפוך יוצרות מתוחכם: איזו אנאלוגיה שקרית  ומעוררת צמרמורת.  אדון ימיני  אתה חייב לזכור מי כאן החזק ומי כאן עוסק בכיבוש נורא! ישראל היא המעצמה החזקה, ולא הפלסטינים. איך נהפכו היוצרות והקורבן הפך למדכא?!  מעשי הטרור הפלסטיני הם נוראים  אבל אין בהם כדי איום להשמדת ישראל. ואין בהם כדי ניסיון להשמדת עם. מה מקום ההשוואה למעשי הנאצים מלבד שימוש עיתונאי זול, פניה בדרך אפלה ביותר, אל הרגשות הלאומניים של קוראיו.  בכל מקרה של המשך הסכסוך מי שילך ויפסיד ילך ויעשה קורבן לדיכוי נורא יותר הם הפלסטינים. 

ואחר כך עובר ימיני לטפל במי שמנסה לחשוף את המעשים שהוכחו כזכים וטהורים בעזרת חצאי האמיתות כנ”ל. “…אנשי `יש גבול` ואחרים שרודפים אחר קציני צה”ל אינם ניאו נאצים…. [משפט חכם שנועד להגן עליו בפני תביעת דיבה] אבל הם באותה סירה של עיוות מוסרי.   אחרי שנקבעה העובדה השקרית שהם כמו הנאצים מותר אז לבצע בהם פשעי מלחמה, ומי שמנסה להיאבק במעשים הלא מוסריים האלה של ישראל הוא עצמו פושע מוסרי (כי ברור שזה מוסרי להתגונן בפני מי שדומה לנאצים…)  זוהי תעמולה צהובה ודמגוגית שמקומה לא יכירנה אפילו ב – NRG של מעריב (או אולי אני טועה לגבי האכסניה).

כדי לנקות את עצמו מטענות מסוג אלה שנטענו כאן מקפיד ימיני לכתוב: “זה לא אומר שיש הכשר מראש לכל פעולה נגד הנאצים או חאמסיניקים”. אבל  הניסיון הזה לנקות את עצמו בטל בשישים אחרי שנעשו האנאלוגיות ההופכות את היוצרות, מחסלות בעצם כתיבתן כל תרבות דמוקרטית במדינת ישראל. והגרוע מכל מאמרים מסוג זה מצטרפים לגל העכור של שיח המלחמה הדן אותנו לנצח לחיות על חרבנו.

מיכה רחמן הוא חבר בתנועת “יש גבול”

כנראה שיעניין אותך גם: