על יושרה אקדמית והכפשת שווא
תגובה בעקבות מאמרו של פרופ’ אפי יער “קודם כל יושרה אקדמית” בעיתון “הארץ” הבוקר. לכבוד עיתון הארץ אינני נוהג להתפלמס בענייני מחקר והוראה באמצעות דפי העיתון. אך כיוון שפרסמתם מאמר אודות יושרה אקדמית, שהתמקד באופן בלעדי בקורס הניתן במסגרת החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, וכיוון שאני ממלא בימים אלו את תפקיד ראש החוג, אבקש לחרוג ממנהגי ולהגיב בקצרה. גם עתה, אין בכוונתי להתפלמס, אלא להבהיר מספר עקרונות יסוד המנחים את ההוראה בחוג. באופן כללי, ראוי לציין כי החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב נחשב לחוג חזק מאד מבחינה מדעית, גם בקנה מידה עולמי. החוג לסוציולוגיה בנוי על כעשרים אנשי סגל אשר מקדישים את מלוא עתותיהם להוראה ולמחקר. פירושו של דבר הוא שקורסים משקפים לעתים מזומנות את הכוונים המחקריים של המרצה ונשענים על פרסומים מדעיים רלבנטיים שמנחים את המחקר. כעניין שבשגרה, מדובר בפרסומים בכתבי עת מדעיים מהשורה הראשונה בארצות הברית ובאירופה. עיקרון החופש האקדמי מתבטא גם בהימנעות עקרונית מהתערבות בתכנים ובנושאים השונים אשר החוקרים (והחוקרות) עוסקים בהם. עם זאת, במיוחד כשמדובר בקורסי חובה, אנו מקפידים על תחלופה בין מרצים שונים, כדי להבטיח מגוון דעות וגישות. במשך שנים רבות נלמד הקורס אודות החברה הישראלית כקורס חובה לתלמידים בשנת הלימודים השלישית והאחרונה בלימודי התואר הראשון, מתוך תפיסה לפיה ראוי שסטודנטים יוכלו ליישם את הידע הסוציולוגי שרכשו בשנתיים שקדמו לכך לבעיות הקונקרטיות המעסיקות את הציבור בישראל. לראיה, כותב המאמר שפרסמתם מעיד על עצמו כי גם הוא לימד קורס זה. איש לא עמד בדרכו, כשהרכיב סילבוס ולימד את החוקרים שנחשבו בעיניו לרלבנטיים. לפני מספר שנים שונה שם הקורס מ”חברה ישראלית” ל”חברה בישראל”. השינוי הסמנטי לכאורה, סימן עמדה תיאורטית של המורה החדש שלקח על עצמו ללמד את הקורס. מן הסתם, עמדתו היתה מוסכמת גם על ישראלים רבים מן השורה: החברה הישראלית אינה עשויה מקשה אחת. בישראל מתקיימות “חברות” שונות, חלקן סגורות יותר, חלקן פתוחות יותר, חלקן רואות את המדינה כמייצגת אותן וחלקן לא, חלקן עוינות קבוצות אחרות וחלקן נמנעות ממגע עם קבוצות אחרות וכן הלאה. בהתאם, מורה הקורס הדגיש פרספקטיבה המחדדת את המתחים בין קבוצות שונות, בניגוד לכתיבה אקדמית מוקדמת שהדגישה דווקא את רעיון הלכידות החברתי בישראל או את התנאים להשגתה. קיצורו של דבר, כל אלו הינם עניינים שתמיד שנויים במחלוקת בתוך הקהילה האקדמית שלנו. מחלוקת היא נשמת אפנו. לכן, מאמר המציג קורס זה כמעין ביטוי למזימה אנטי-ציונית או כביטוי לדיקטטורה רעיונית, חוטא בעיוות המציאות האקדמית ובהכפשת שווא.
בברכה,
פרופסור רונן שמיר


