על רשתות השיווק וצו הרחבה
בתחילת פברואר חתם שר התמ”ת על צו הרחבה להסכם הקיבוצי הכללי בענף רשתות שיווק המזון. מאותו רגע ההסכם הקיבוצי חל על כל העובדים ברשתות המזון בלי קשר לחברותם בהסתדרות או לחברות של רשתות המזון באיגוד לשכות המסחר. הרעיון של צו ההרחבה הוא לקבוע תנאים ושכר עבודה זהים, במקרה זה בענף ספציפי, כדי שלא ייווצר מצב שמי שמנצל עובדים ייהנה מיתרון תחרותי.
בישראל אחוז העובדים המאורגנים הולך ופוחת ב-2006 הוא היה 34% לעומת 45% בשנת 2000. לעומת זאת השינוי בשיעור העובדים המכוסים בהסכם קיבוצי באותן שנים לא השתנה והוא נשאר בסביבות 56%. ברוב המדינות בעולם הפער בין שיעור המאורגנים לשיעור המכוסים הוא בדרך כלל קטן. יוצאת מן הכלל היא צרפת שבה אחוז המאורגנים פחות מ-10% בעוד אחוז המכוסים בהסכם קיבוצי הוא מעל ל-90%.
חלק מן הפער בין שיעור המאורגנים לשיעור המכוסים בישראל הוא בשל קיומם של צווי הרחבה, אלו מכניסים תחת כנפי ההסכם הקיבוצי גם עובדים לא מאורגנים. ככל שאחוז המאורגנים קטן גדלה חשיבותו של צו ההרחבה אלא שזה תלוי ברצון פוליטי של שר התמ”ת ובקיומו של הסכם קיבוצי כללי. ללא קיום של הסכם שכזה לא יוכל שר התמ”ת להרחיב את ההסכם.
במקום לקבל את אשר הוטל עליהן רשתות השיווק הפרטיות פנו לבג”ץ כדי שזה יבטל את צו ההרחבה, למה? “העותרות טוענות כי “הצו לוקה בחוסר סבירות קיצוני, אפליה פסולה וחוסר מידתיות, ופוגע פגיעה אנושה ובלתי הפיכה בכל יתר המעסיקים, בתחרות ההוגנת ובסופו של יום – בעובדים ובציבור הצרכנים”. העותרות משתמשות בארסנל מילים מרשים, אפליה, חוסר מידתיות, פגיעה אנושה ובתחרות הוגנת. כבר בהודעה על צו ההרחבה נכתבה התשובה לטיעון המגוחך הזה: “עו”ד שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי עבודה בתמ”ת מציין כי השר דחה ההתנגדויות ככל שהן נוגעות לנושא התחרות שכן מטרתו של צו הרחבה היא שהתחרות לא תתבסס על עלויות העבודה של המעסיקים בענף, שאם לא כן אינטרס התחרות העסקית תמיד יגבר על האינטרס של שמירה ושיפור תנאי העבודה והשכר. והאלטרנטיבה לצו ההרחבה ושיפור תנאי העבודה תהיה התדרדרות בתנאים תוך ביטול הסכמים קיבוציים קיימים”.
מי שבונה את האסטרטגיה העסקית שלו על ניצול עובדים עדיף לכולם שיחדל להתקיים, ואם צו ההרחבה הזה יביא לכך שעסקים אלו יסגרו מה טוב. עובדי מדינת ישראל אינם זקוקים למעסיקים שהדרך היחידה שלהם להתקיים (לפי טענתם) היא להתקמצן עם העובדים. כאן יש מקום גם למעורבות הצרכנים שצריכים להימנע מקנייה במקומות כאלה. אני גם די משוכנע שבג”ץ ידחה את העתירה מה גם שאיגוד לשכות המסחר וההסתדרות הגישו לבג”ץ בקשה לביטול העתירה.
היכולת לתת צו הרחבה נובעת מכך שקיים הסכם קיבוצי כללי וחלק ניכר מהעובדים בתעשייה הזו עדיין מאורגנים. בתעשיות שבהן אין הסכם קיבוצי כללי ובתעשיות ששיעור העובדים המאורגנים בהם קטן הסיכוי שצו ההרחבה יתאפשר כמעט בלתי קיים. לכן יש צורך להמשיך להתארגן, בעיקר במגזר הפרטי, ולהמשיך לחתום על הסכמים קיבוציים.


