• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

דני ודני טועים ומטעים

סגן שר החוץ איילון וח”כ דנון קוראים לקחת דוגמה מהאמריקאים בנוגע לשקיפות מימון של גופים, אבל החוק שהם נאחזים בו דווקא מוציא מהכלל ארגונים שעוסקים בפעילות הומניטרית. טל שניידר מתעמקת
טל שניידר

סגן שר החוץ דני איילון וח”כ דני דנון טועים ומטעים. במקום להתמודד לגופו של עניין עם הסוגיות האמיתיות הקשות שמעלים ארגוני שמאל, הם בוחרים להתעסק עם הפרוצדורות. מי מממן, מי עומד מאחורי, למה ממשלות או גופים זרים תורמים כסף לארגונים חברתיים וכיו”ב. קראתי היום את הפוסט של יוסי גורביץ’ שנכתב בתגובה לפרסומי “אם תרצו”, המפרט מה מקור סכומי הכסף המגיעים מאותן ממשלות זרות לעמותות הישראליות, והבנתי שאין ברירה. צריכה, גם אני, לרדת לפרטי הביורוקרטיה שאיילון ודנון מנפנפים בה, שלא לומר עושים בה מניפולציה, כאילו הם מומחים לדין האמריקאי.

גם אני אתעסק בפרוצדורות, חוקים וכללים. זה עשוי להיות מעט משמים, אבל לאור ההתלהמות בישראל נגד גופים חברתיים שלפעמים מצילים אותנו מעצמנו (רופאים לזכויות אדם, בצלם, שוברים שתיקה ועוד) – אין מנוס.

איילון ודנון אומרים שישראל יכולה לקחת דוגמה מן האמריקאים בנוגע לשקיפות ורישום פרטים של גופים. את דנון שמעתי אצל רזי ברקאי: “בארה”ב, כל מי שמקבל כסף מממשלה זרה חייב להירשם כ’סוכן זר’ ולא סוכן זר במובן של ריגול, אלא במובן שהוא מקבל כסף מגורם זר ויש מעקב פדרלי אחר אותם ארגונים”.

במקרה או שלא במקרה, גם איילון מצטט את אותו הדין האמריקאי בטור מי מפחד משקיפות שהעלה באתר האינטרנט שלו. הוא כתב: “עניינה של ועדת החקירה הפרלמנטרית הוא שקיפות. אם אמנם יש קבוצות המקבלות מימון ממדינות זרות, אזי ראוי שהציבור הישראלי יידע על כך. ישנם הטוענים – וטעות בידם – כי חקירה מהסוג הזה מזכירה משטרים לא דמוקרטיים. אולי כדאי להפנות את הגורמים הללו לחוק רישום סוכנים זרים של ארה”ב, אשר לפי האמור באתר אינטרנט של משרד המשפטים האמריקאי, הוא “חוק שעניינו גילוי ואשר מחייב גורמים הפועלים כסוכנים מטעם גורמים זרים בתפקיד פוליטי או פוליטי לכאורה, להציג גילוי פומבי תקופתי באשר לקשריהם עם אותם גורמים זרים, כולל תיאור הפעילויות שלהם והצגת קבלות והחזרים הקשורים בפעילויות אלה” (ההדגשה אינה במקור).

אז החוק עליו כותב איילון מוכר כ-FARA או Foreign Agent Registration Act, ובשמו היותר מופרסם – חוק הלוביסטים. הוא מתלבש על נישה מיוחדת בשיטה הפוליטית האמריקאית והעקרון שלו הולך כך: כל מדינה זרה שרוצה להחזיק משרד לוביסטים בוושינגטון כדי לקדם את ענייני אותה המדינה צריכה לרשום סוכן/נציג במשרד המשפטים וצריכה לחשוף את מקורות המימון של אותו סוכן/נציג/לוביסט. החוק הזה אינו נוגע בשום צורה ואופן לעמותות חברתיות. יש מישהו שחושב שרופאים לזכויות אדם הוא סוכן של ממשלה זרה?

על פי אותו החוק, לשם דוגמה בלבד, נרשם בזמנו יובל רבין, כלוביסט של מדינות זרות שאת עניינן הוא ייצג בוושינגטון בפני חברי קונגרס. כך, גם כן לשם הדוגמה, עלו במשך השנים דרישות חוזרות ונישנות לרשום את איפא”ק כלוביסט של מדינת ישראל ולהכפיפו לחוק הזה. איפא”ק וכל הארגונים היהודיים נעמדו על הרגליים האחוריות; רישום כסוכן של מדינת ישראל היה מחייב את הארגון הזה להיחשף יותר ממה שהוא מוכן.

אני משוכנעת שאיילון, לשעבר השגריר בוושינגטון, מכיר את הסוגיה הזאת היטב. השימוש שהוא עושה בחוק הזה מניח שאף אחד בישראל לא יבין על מה הוא מדבר.

והנה עוד פרט מעניין ביותר בהקשר הזה. יאמרו איילון או דנון, הנה החוק הזה האמריקאי מתלבש גם על ארגונים שמקבלים כסף ממדינות זרות, גם אם הם לא בדיוק לוביסטים, אבל הם עוסקים בפעולות פוליטיות המשרתות את אותן המדינות. אז זהו, שלא. הכללים באתר האינטרנט של משרד המשפטים מחריגים גופים שעוסקים בפעילות הומניטרית (בצלם לדוגמה), גופים שעוסקים בהגשת סיוע רפואי (רופאים לזכויות אדם, לדוגמה) וגופים שמגישים סיוע משפטי (עדאלה, לדוגמה).

הפוסט פורסם בבלוג של טל שניידר, טביעת העין של טל

כנראה שיעניין אותך גם: