תן לאצבעות ללכת בעברית

לנוכח תופעות גזעניות בוטות שקוראות לבתי עסק שלא להעסיק עובדים ערבים כדי שלא יבואו במגע עם יהודיות – אנחנו מעדיפים להאמין שמדובר בשוליים סהרוריים. אבל כשפותחים את מדריך דפי זהב – המודפס או האינטרנטי – מגלים שיש עשרות בתי עסק שמתהדרים בתואר “עבודה עברית”. אם לא ברור לכם מה עומד מאחורי התואר הזה, אתם מוזמנים להתקשר לאחד מהעסקים שעושים בו שימוש. אנחנו התקשרנו, והתשובות היו חד-משמעיות: “אנחנו עובדים רק עם יהודים”. המהדרין אף הוסיפו הסבר: “זאת אומרת, לא עם ערבים”.

מעבר לגילוי שהתופעה רחבה ממה שקיווינו בתמימותנו, חמורה במיוחד העובדה שמפרסם מרכזי כמו “דפי זהב” נותן לגיטימציה לגזענות בוטה, שעומדת גם בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה. כידוע, החוק הישראלי אוסר על אפליית מועמדים לעבודה או מועסקים על רקע לאום או מוצא, בדיוק כפי שהוא אוסר אפליה על רקע מגדר או נטייה מינית.

אמש שלחנו מכתב למנכ”ל דפי זהב, ניר למפרט, בדרישה להסיר פרסומים מפלים מהמדריך. לאופן שבו יבחר להגיב יש חשיבות רבה לעיצוב גבולות השיח הציבורי ולאופיו של עולם התעסוקה הישראלי.

ב”דפי זהב” מתיימרים להיות “הזירה המועדפת על כל קונה ומוכר בישראל” ומכירים באחריות החברה לתרום לקהילה “ולהשפיע בכך השפעה משמעותית על דרך חייהם של אנשים” (ציטוט מתוך חזון החברה, כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט שלה). בינתיים, הם תורמים דווקא להשתרשות של ערכים פסולים במרחב העסקי הישראלי.

בבמה שהחברה מספקת לפרסום מפלה, היא תורמת להדרתם של אזרחי ישראל הפלסטינים משוק התעסוקה הישראלי ומהמרחב הציבורי בכלל. או כמו בפראפראזה על שיילוק השייקספירי בפרסומת הידועה ל”דפי זהב” בה כיכב דב’לה גליקמן – אם אתה לא רשום בדפי זהב, אתה כנראה לא בנאדם. או פשוט ערבי.

שיילוק, הסוחר היהודי השנוא, לא השתחל הנה במקרה. ההדהוד של זמנים בהם יהודים סולקו ממקום עבודתם בגלל היותם יהודים, עולה מעצמו. גם אז, מה שאפשר לגזענות להתפשט היה השתיקה של הרוב הדומם, שלא לוקח אחריות. “דפי זהב” יכולים לטעון שהם אינם אחראים לתכנים המתפרסמים במדריך. אבל השורה התחתונה היא, שהצהרות שפעם הוקעו מהשיח הציבורי הלגיטימי, נוכחות שם עכשיו באופן שקשה להתעלם ממנו.

הכותבת היא רכזת התקשורת של פורום שותפות-שאראקה