חולדאי והגיבנת הדרומית

בעוד כחודש וקצת יתקיימו אירועי הלילה הלבן בתל אביב יפו. מעבר לחגיגות, מסיבות ומסעדות בהנחה, הלילה הזה מסמל בעיקר את תו התקן לו מייחלת תל אביב כבר שנים: תו תקן אירופאי. במרדף אחרי האירופאיות, תיוג העיר כלבנה נותן הרבה נחת לכמה יורוצנטרים ויורוצנטריות.

בכנס החינוך האחרון של תל אביב, עמד חולדאי וחבט במערכת החינוך החרדית ובדרך גם בחרדים עצמם. הוא השיג כותרות ראשיות ועיתונאים התגודדו סביבו, רק אף אחד לא טרח לשאול מתי בפעם האחרונה הצליח חולדאי לצמצם את הפערים בחינוך התל אביבי – עזבו הצליח, מתי הוא בכלל ניסה?

אני משערת שחולדאי ואנשי החינוך של עיריית תל אביב צקצקו בלשונם השבוע עם פרסום דוח המבקר בעניין התלמידות המזרחיות בחינוך החרדי וההתעללות בהן. אני מאמינה שהנושא באמת נגע ללבם; רק עצוב שהגיבן לא רואה את הגיבנת שלו, שכן הגזענות במערכת החינוך החרדית קיימת בתמיכתה המלאה של מערכת החינוך הישראלית ועיריית תל אביב לא שונה בהתנהלותה מאף בית ספר יסודי של בית יעקב בעמנואל או בירושלים.

עם השקעתה בבתי הספר הייחודיים ובתלמידים המיוחסים של העיר, מקדשת עיריית תל אביב את הגזענות ומנציחה את האפליה. עיריית תל אביב אף מסרבת להקים תיכון עיוני בשכונות הדרום. מנהל החינוך העירוני מסתובב עם כל כך הרבה תירוצים שמתחילים עם מספר תלמידים קטן, וכשזה לא מחזיק – עוברים לאיומים לאומניים. הכול כדי לכסות על אמת אחת פשוטה: למה להשקיע בתיכון עיוני בדרום אם בכל מקרה לא תעשו עם התעודה הזאת כלום? עדיף לכם מקצוע. אמר את זה שר החינוך זלמן ארן, בשנות החמישים אמנם, אבל רוחו מרחפת על פני מערכת החינוך כולה בין אם א/נשיה יודו ובין אם לאו, בין אם הם בירושלים, בעמנואל או בתל אביב.

את נושא המכסות שאימצו מתקופות אחרות ומערים לבנות, מיישמים אנשי החינוך החרדי עם מכסות למזרחיות, ואצלנו הם קוראים לזה “מכסות לדרומיים”. לא אלה ולא אלה מתייחסים למכסות כמינימום כפי שצריך אלא כמכסות מקסימום. באמת תודה.

עכשיו משרד החינוך החליט לבדוק איך ניתן לפקח על הגזענים. מעניין. זה אותו משרד חינוך שטען כי האפליה בעמנואל מבוססת על הבדלי תפילה בלבד, ולכן אין מדובר בגזענות. היה צריך צדיק בסדום בשם אדמונד לוי שירים את קולו תרתי משמע ויבהיר כי זאת גזענות, שכולם יודעים שזאת גזענות ושהגיע הזמן לעשות לזה סוף.

סוף לא היה, כי הורי הילדות האשכנזיות לא נכנסו לכלא אפילו שאיימו כי יתאבדו מות קדושים אם ייאלצו לחנך את ילדותיהם הרכות עם ספרדיות. הם עדיין בחיים והילדות שלהן הולכות לבית הספר המופרד באישור משרד החינוך הישראלי ועולם כמנהגו נוהג. יואב ללום והרב אמסלם החליטו לשנות קצת את הנוהג ולהפסיק להיות נחמדים, מה שעלה להם באיומים, גידופים ועוד. אבל לא מכתבי השטנה מגורמים עצבניים יחבלו באומץ שמאפיין אותם ובתמיכה הרבה שמאפשרים להם להמשיך במאבק.

בתל אביב הלבנה נתגלתה השבוע סיבה נוספת להתנגדות לפתיחת בית ספר תיכון עיוני בדרום: פחד. אחרי שמועצת העיר אישרה ברוב קולות מוחץ ובתמיכה של תושבי הדרום שהגיעו במיוחד, את קיומה של ישיבת מועצה בתחנה המרכזית, נשלחו היועצים המשפטיים לבדוק איך אפשר למנוע מראש העירייה את המאמץ להדרים. מה, שהוא יישב עם כל אלה שלא התקבלו לבית יעקב או לבית הספר לטבע? ועוד אחרי שש בערב? ואם הם יתעצבנו? זה לא מסוכן?

אז אחרי שבועות של שמועות שרצו בקומה ה-11, קיבלנו מכתב המודיע כי ראש העיריה בעזרתו האדיבה של היועץ המשפטי שלו הצליח למצוא פרצה חוקית שתאפשר לו להימנע מהעיר השחורה. ביטלו אותה, את הישיבה, דמוקרטיה עירונית 2011 – ביזיון.

הכותבת היא חברת מועצת העיר תל אביב יפו מטעם סיעת עיר לכולנו ומנכ”לית הקשת הדמוקרטית המזרחית. היא תושבת קרית שלום שבדרום תל אביב. למאמרים נוספים של יעל בן יפת

גרסא של פוסט זה התפרסמה ב-Mynet