• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אז למה מזרחים מצביעים לימין ואשכנזים לשמאל?‬

השמאל בארץ מתנכר בשיטתיות לאינטרסים של הציבור המזרחי. לכן מזרחים מוצאים בית בימין הפוליטי, ולכן אשכנזים מתבצרים בשמאל הלבן. כך שגם בבחירות הקרובות – בלי לדבר גלויות על זכויות היתר של האשכנזים, לא יהיה כאן שינוי פוליטי של ממש

האלקטורט ההיסטורי של מחנה השמאל מבוסס על מה שנהוג לכנות “השבט הלבן”. מנגד, הימין נהנה משיעורי הצבעה משמעותיים בקרב מזרחים. מדוע? לקראת הבחירות הקרבות, כדאי לרדת שוב לעומק השאלה הזאת.

ראשית כל, הקטגוריות החברתיות “מזרחים” ו”אשכנזים” כלל לא מופיעות במצעים של מפלגות שנחשבות כחלק מגוש השמאל. אמנם מצעיהן של העבודה (“המחנה הציוני”), מרצ וחד”ש כוללים, בין היתר, סוגיות חברתיות של מרכז ופריפריה, אבל מפלגות השמאל עדיין מדברות בשפה של עיוורון צבעים, של “היום כבר אין מזרחים ואשכנזים”. אז זהו, שיש. בשורה של נושאים, מזרחים היו ועודם ציבור מודר ומופלה בהשוואה לאשכנזים, אך מפלגות השמאל מתעלמות מכך.

1. ייצוג

עמיר פרץ עמד בראשות מפלגת העבודה במערכת הבחירות לכנסת ה-17 בשנת 2006, ואהוד ברק עמד בראשות העבודה בבחירות העוקבות לכנסת ה-18 בשנת 2009. השוואה בין שיעורי ההצבעה לפרץ לשיעורי ההצבעה לברק מעלה מסקנה ברורה: מנהיג מזרחי מהפריפריה מעלה משמעותית את שיעורי ההצבעה למפלגה בקרב הציבור המזרחי.*

כך למשל בשדרות, עיר הולדתו של פרץ, 24.57% מהמצביעים בחרו במפלגת העבודה, בהשוואה ל-5.31% בלבד לברק בבחירות 2009; בדימונה הצביעו 17.49% לפרץ, ו-5.31% לברק; בשלומי 20.74% לפרץ, לעומת 5.99% לברק; ובירוחם 14.9% לפרץ לעומת 4.21% לברק. בראשות עמיר פרץ מפלגת העבודה זכתה ב- 19 מנדטים, לעומת 13 מנדטים בלבד בראשותו של ברק.

אז נכון שמפלגת העבודה, שתמכה באופן מפורש ב”מבצע צוק איתן”, ומרצ, שתמכה בו בשתיקתה עד שלב מאוחר מאד, אינן ראויות להיקרא “שמאל”. אבל מה שברור הוא שקיים פוטנציאל לניעות אלקטורלית בקרב מזרחים. למרות זאת, מפלגות השמאל בארץ מדירות מזרחים באופן שיטתי. בעבודה, במרצ ובחד”ש משריינים מקומות לנשים וערבים, אפילו לנציג מטעם הקיבוצים שוריין מקום 18 בעבודה – אך דוחקים מזרחים.

בחד”ש עדיין מזכירים את צ’רלי ביטון, ולא נראה שבכוונתם לפעול לייצוג יהודי מהפריפריה בקרוב. במרצ מוסי רז נבחר למקום השישי, שלא ממש ריאלי נכון לעכשיו, וגם פעילותו התמקדה יותר בסכסוך ובכיבוש מאשר באינטרסים של הציבור המזרחי. במפלגת העבודה המצב כיום מעט טוב יותר – עמיר פרץ ואיתן כבל במקומות מובילים ופרופ’ יוסי יונה במקום ריאלי – אך בראשות המפלגה נמצאים יצחק הרצוג, ציפי לבני ופרופ’ מנואל טרכטנברג. כך שאותן מפלגות שפועלות, ובצדק, למען ייצוג ראוי של נשים וערבים, מי יותר ומי פחות, מדירות מזרחים משורותיהן. מפלגות אלה גם לא פוצות פה לנוכח ייצוג-חסר של מזרחים מהאקדמיה, מארגוני זכויות אדם ומשורות סגל השופטים בבתי המשפט. לעומת זאת, השר גלעד ארדן מהליכוד הביע את מחאתו בנושא ייצוג חסר של שופטים מזרחים בבית המשפט העליון.

2. חינוך

מערכת החינוך בארץ גזענית ביחס למזרחים. שיטת ההסללה למגמות לימוד שונות – רוב של תלמידים מזרחים וערבים במגמות “מקצועיות”, לעומת רוב אשכנזי בלימודי בגרות עיונית – עודנה בתוקף. לא בכדי היה זה השר סילבן שלום מבאר שבע שהטיח בנתניהו “שהבן שלך יהיה פחח“, כאשר השרים עמיר פרץ משדרות ומאיר כהן מדימונה תמכו בדבריו.

אבל איפה היה השמאל בסיפור הזה? להוציא את ח”כ שלי יחימוביץ’, שכתבה דברים חשובים בעמוד הפייסבוק שלה, מפלגות העבודה, מרצ וחד”ש מילאו פיהן מים. גם במצעי שלוש המפלגות אין כל התייחסות לשיטת ההסללה. כיצד ייתכן שמפלגות שמתיימרות לקדם שוויון הזדמנויות, מערכת חינוך ראויה וצמצום פערים, שותקות לנוכח מדיניות זו?

מבחינת תכני הלימוד במערכת החינוך, ההיסטוריה של יהודים שהגיעו לארץ מארצות ערב והאסלאם מודרת לחלוטין. כמעט כל התלמידים במערכת החינוך היהודית לומדים על גלי ההגירה היהודית לארץ מאירופה מתחילת משלהי המאה ה-19 והלאה, ועל הפשעים והשואה נגד יהדות אירופה. אך הם לא לומדים כלל על קהילות שהגיעו לארץ מארצות ערב והאסלאם מבחינת ההיסטוריה והתרבות שלהן. לפני יותר מעשור, השרה לימור לבנת ניסתה לשפר מעט את המצב, בעקבות מחאת הקשת הדמוקרטית המזרחית, אך מאז בוטלו מעט התיקונים בתכנית הלימודים. ושוב – שתיקת השמאל רועמת וצורמת.

smol
מתוך האתרים של מרצ והמחנה הציוני. השמאל בארץ אמור להיות מי שמוביל מהלך ציבורי נגד גזענות ועוולות היסטוריות – אך הוא לא מתפקד

 

3. קרקעות

לאחרונה נחתם הסכם בין התנועה הקיבוצית לרשות מקרקעי ישראל. לפי ההסכם, במטרה לשמר את “אורח החיים הקיבוצי”, הקיבוצים יוכלו לרכוש מרשות מקרקעי ישראל את כלל זכויות המגורים בקיבוץ, והמדינה כבר לא תחזיק בקרקע.

בהודעה לעיתונות של התנועה הקיבוצית בתגובה להסכם נכתב כי “לאחר דחיות חוזרות ונשנות של הדיון בנושא, כמעט 20 שנה של מערכת יחסים לא יציבה  בין רשות מקרקעי ישראל לבין התנועה הקיבוצית וחודשים ארוכים בהם עמדו הקיבוצים בעוטף עזה ובדרום בקו האש הראשון של מבצע “צוק איתן” קיבלה היום מועצת מקרקעי ישראל החלטה חשובה בנושא, לפיה תצא רשות מקרקעי ישראל משטח המגורים בקיבוצים אשר ירכשו את המגרשים המיועדים למגורים…”.

ראשית, מה הקשר בכלל בין “העמידה בקו האש” להסכם כלכלי? באשקלון, ברהט ובשדרות לא עמדו בקו האש? רק הקיבוצים? ושנית, הקיבוצים הם הסקטור היחיד בארץ שמחזיק משאב כל כך משמעותי כמו קרקע בכמות שכזו, ומנהל מו”מ עם המדינה על מימושו. כמעט כל אזרחי ישראל ממעמד בינוני-נמוך נמצאים בקשיי דיור, בוודאי שבעיירות הפיתוח וביישובים ערבים, אבל רק הקיבוצים חתמו על הסכם שמשפר את מצבם בתחום הדיור.

יש לציין כי שר השיכון אורי אריאל, ששיווק את מעט הדירות שבדיור הציבורי לאנשי שלומו, בירך על ההסכם עם התנועה הקיבוצית, ובנצי ליברמן, לשעבר יו”ר מועצת יש”ע וכיום חשוד בפלילים, עומד בראשות מנהל מקרקעי ישראל בשעה שהקיבוצים חותמים אתו על דיל. אבל לא רק שהשמאל לא מציע סדר יום אחר לנוכח חלוקת משאבים מושחתת, אלא שנציגים במפלגת העבודה ומרצ תמכו בו באופן מפורש. האחרים פשוט שותקים. לעומת זאת, דווקא שר פנים במסגרת ממשלת ליכוד, גדעון סער, קידם והוציא לפועל תכנית שמשפרת מעט את המצב.

4. היסטוריה

כיום אנחנו יודעים שהממסד הרפואי ורשויות הרווחה בישראל לקחו ילדים ממשפחות שהגיעו מתימן, הבלקן והמזרח מרשות הוריהם ושיקרו להן באומרם כי הילד נפטר. בפרשת ילדי הגזזת כ-70,000 ילדים מצפון אפריקה נפלו קורבן להתנהלות גזענית של מדינת ישראל במהלך שנות ה-50.

אחד המרכיבים המשמעותיים בתהליך פיוס בין קהילות הינו הכרה בעוולות העבר. חשוב להכיר בצורה ציבורית ושקופה בפשעים שבוצעו ע”י הרשויות, לפצות את הקורבנות וללמד את הפרשות בבתי הספר. השמאל בארץ אמור להיות מי שמוביל מהלך ציבורי נגד גזענות ועוולות היסטוריות. אך גם בזירה הזו הוא לא מתפקד.

5. תרבות וזהות

מחקר של משרד הכלכלה משנת 2013 הוכיח כי למועמדים בעלי שם משפחה אשכנזי יש סיכוי גבוה יותר באופן משמעותי לקבל זימון לריאיון עבודה בהשוואה למועמדים בעלי שם משפחה מזרחי, למרות שכל המועמדים (הפיקטיביים) שלחו את אותם קורות חיים.

הסיבה לכך היא תדמיתית. במדינת ישראל מיום היווסדה תרבות מערבית נחשבת לראויה ואיכותית, בהשוואה לתרבות מזרחית שנחשבת לפרימיטיבית ונחלשת. התפיסה הזו השתרשה ומשגשגת בין היתר בגלל ההנחה שישראל היא חומה של המערב במזרח התיכון, “וילה בג’ונגל” כמו שקרא לזה אהוד ברק. מסיבה זו מוזיקה מזרחית כמעט לא מושמעת בתחנות רדיו ציבוריות כמו גלגל”צ וגלי צה”ל, ובפרסומות בטלוויזיה מופיעות בעיקר דמויות לבנות, אלא אם רוצים להציג פועל פשוט (במקרה הטוב) או עבריין (במקרה הרע), ואז הליהוק הוא מזרחי.

גישה רב-תרבותית אינה מקבלת את ההנחה שתרבות אחת היא פסולה והשנייה איכותית. קהילות שונות בארץ הינן בעלות תרבות מעניינת, וביטוי שלהן במרחב הציבורי הוא לא רק המעשה המוסרי, אלא יעשיר את החברה כולה. גם בתחום הזה השמאל קופא על שמריו ולא מגלה יצירתיות.

+   +   +

יש לציין שלמרות היוזמות של ארדן, לבנת וסער שצוינו לעיל, גם הימין עיוור לאינטרסים של הציבור המזרחי. ש”ס בראשות אריה דרעי  ו”כולנו” בראשות משה כחלון הן מפלגות שאינן מתוייגות באופן מובהק כימין או שמאל, אך הן יקבלו אלקטורט משמעותי מהציבור המזרחי קודם כל משום שהן מפלגות שהוקמו ע”י מזרחים, ושנית מפני ששתיהן מדברות על האינטרסים של הציבור המזרחי, אם באופן ישיר (דרעי) או באופן עקיף (כחלון). הן למעשה המקבילה המזרחית של “יש עתיד” האשכנזית, אשר לא מצהירה על עצמה ימין או שמאל, אבל ברור שהיא פונה לאשכנזים ממעמד בינוני-גבוה.

אולם שתי עובדות היסטוריות בכל זאת הופכות את הימין ההיסטורי, בעיקר “הליכוד”, לבית פוליטי סביר בשביל מזרחים: ראשית, השמאל ההיסטורי כונן את משטר זכויות היתר לטובת אשכנזים, וממשיך להתנכר לכל ניסיון לאתגר אותו. עד “מרד הקלפיות” בשנת 1977, מזרחים הצביעו בשיעור גבוה למפא”י, אך לאחר המהפך ועד ימינו (להוציא את בחירות 2006 כפי שצוין) ישנו דפוס בקרב הציבור המזרחי שמזהה, ובצדק, את השמאל עם האליטה האשכנזית. ושנית, מזרחים אימצו עמדות ציוניות-לאומיות ביתר שאת לאחר שאולצו להתנכר לתרבות ולמורשת הערבית שלהם דווקא ע”י ממשלות השמאל שקלטו אותם. מסיבה זו, גם אם הימין אינו מדבר בבירור על אינטרסים של הציבור המזרחי, הוא לפחות מציע בית פוליטי אלטרנטיבי לשמאל האשכנזי.

בשביל הציבור האשכנזי, לעומת זאת, הצבעה לשמאל היא עסקה לא רעה: הם מצביעים למפלגות כביכול נאורות ומוסריות, תוך התעלמות מוחלטת מההיסטוריה של היחסים שבין אשכנזים למזרחים, ומהפריבילגיות שמהן אשכנזים נהנים עד היום. אבל לדעתי, בלי לדבר על זכויות היתר של האשכנזים באופן ברור וישיר, לא יהיה כאן שינוי פוליטי של ממש.

 

*הנתונים מתוך  אתר וועדת הבחירות המרכזית. שיעורי ההצבעה המוצגים הם תוצאה של ממוצע שיעורי ההצבעה ב-10 קלפיות
אקראיות בכל אחת ממערכת הבחירות. באתר ועדת הבחירות המרכזית לבחירות לכנסת ה-18 מופיעות 7 קלפיות ביישוב שלומי
(כ-2,000 מצביעות ומצביעים)

				
כנראה שיעניין אותך גם: