סמכותה של ישראל בשטחים והרדיפה של עזרא נאווי
עזרא נאווי לא נרדף בגלל משהו שעשה ונשפט ונתן את הדין עליו לפני 25 שנה, וגם לא בגלל התנהלות בעייתית והתבטאות לא יפה שנחשפו והוקלטו רק לאחר שלוש שנים ארוכות של ריגול צמוד נגדו על ידי פושע מלחמה (מעשים והתבטאות שמבקריו ורודפיו תומכים ומבצעים וחוגגים גרועים מהם בהרבה, המתרחשים על ידם כל יום בחסות הכיבוש שעזרא נאבק נגדו).
עזרא נאווי נרדף בשל התרומה האדירה שלו לפלסטינים משוללי הזכויות אל מול צורריהם, בגלל המכשולים העקשניים שהוא מצליח להציב בפני מפעל ההתנחלות המתועב באזור בו הוא פועל, במאמץ יומיומי סיזיפי ומסור מאין כמוהו של עשרות שנים, מאבק חיים שעליו כבר שילם מחירים כבדים מאוד וחווה רדיפה שלטונית מתמשכת ומאסרים.
כעת עזרא נמצא במעצר לא חוקי. הוא נלקח מהמטוס שבו ישב כשהמתין להמראה, מבלי שבכלל היה נגדו צו מעצר או צו איסור יציאה מהארץ. הוא למעשה נחטף ולא התירו לו לראות עורך דין. לא חייבים להלל את עזרא ולחייב כל פן בעברו, במעשיו או באישיותו כדי להתנגד לרדיפה שלטונית מקארתיסטית אנטי-דמוקראטית שנועדה לפגוע ולהכשיר את רמיסתם הגוברת של הפלסטינים, עמותות השמאל, הפעילים נגד הכיבוש, והצדק.
ההתנחלות בשטח כבוש שבו מוחזקים מיליוני אנשים משוללי זכויות, היא פשע מלחמה, ולמכור (או למעשה, בדרך כלל, להשתתף במבצע של זיוף מכירת) אדמות למתנחלים בשטח כבוש זו שותפות בפשע הזה. להסגיר את מי שעושה את זה במידה ונודע לך עליו זה צעד מתבקש מנקודת המבט של המאבק הפלסטיני, למרות שכישראלי כל צעד שתעשה או לא תעשה נגוע בבעייתיות לא פשוטה. ונכון שמנגנוני הרשות הדיקטטוריים שמשתפים פעולה עם ישראל הם לא הכתובת המוצלחת ביותר, אבל אין כתובת אחרת, אלא אם אתם מעדיפים להרים טלפון לחמאס או לעצור ולהעניש את מי שמשתתף בעסקאות ההשתלטות הללו באופן פיראטי. יכול להיות שעזרא מבחינתו לא היה צריך להכניס את עצמו מראש למצב הזה או לנסות למצוא מוצא אחר (אין לי מושג איזה), אבל מוסרית מדובר בדילמה לא פשוטה בכל מקרה.
לישראל אין שום זכות לפעול נגד נאווי או לעצרו על בסיס פעילותו בשטחים נגד הכיבוש, ואין לה גם שום זכות “להגיב” על שום דבר שקורה בשטחים לחייליה או למתנחליה, וגם כמובן לא לשפוט אנשים חסרי זכויות אזרחיות ופוליטיות הנשלטים על ידיה במסגרת האפרטהייד שהיא משליטה בשטחים.
אין לה בכלל זכויות לנקוט כל צעד כלפי האוכלוסיה משוללת הזכויות הזאת או לשפוט מה שנעשה במסגרת הפעילות לטובתה או ההשתתפות במאבק שלה בשטח הכבוש, ויש לה אך ורק החובה לאפשר לפלסטינים את הזכויות שהיא שוללת מהם או לצאת מהשטח לאלתר.
חובתה של החברה הישראלית (חובתנו) כחברה לדאוג שהפושעים האמונים על הכיבוש, ההתנחלות, שלילת הזכויות ושאר הפשעים הנגזרים ממדיניות זו יועמדו לדין – דבר שאינו נעשה כלל ואף לא מצוי בדיון בחברה הישראלית ובזירה הפוליטית והציבורית האקסלוסיבית והמדירה של מוסדות הציבור, רשויות השלטון, התקשורת והציבוריות הישראלית.
מי שמקבל את הסמכות הישראלית בשטחים כבסיס הלגיטימי שעל פיו יש לנהל ויכוח אם להרוס בתים או לא, להעניש ענישה קולקטיבית רחבה או מצומצמת, לגרש או לא, לעצור את עזרא נאווי או לא, הפנים למעשה את מציאות האפרטהייד והכיבוש (בדומה לבית המשפט העליון). ומי שמתווכחים ביניהם על ימין ועל שמאל כיצד יש לנהל את פרוייקט הנישול ולשלוט בפלסטינים, לא יכולים להתראות כמתנגדיו.
נדב פרנקוביץ׳ הוא מורה לערבית ומתרגם


