בעיני נשים פלסטיניות שביקרו איתנו בתל אביב, נראו שד’ רוטשילד כ”מחנה פליטים לישראלים”. נקווה שיושבי האוהלים יתפכחו ויפסיקו לשלם את המחיר הכלכלי, הצבאי והאנושי שכופה עליהם מדינה של סקטור אחד, המוגדר אך ורק על פי דתם של חבריו
אלא שקול השמאל המזדעק על חוק החרם הוא קול שאינו אמיץ דיו. השמאל המוחה מדחיק את הסכסוך ההיסטורי ודבק בנתיב הקו הירוק ובחופש הביטוי תוך שירות התדמית הדמוקרטית-ליברלית של ישראל
חיפוש אחרי כתביו של המשורר הטורקי הגדול נאזים חיכמת ברחובות איסטנבול, בימים בהם עוברים בישראל חוקי הנכבה והחרם למיניהם, הזכיר כי הצנזורה תמיד זמנית – אך אל לנו לעמוד מנגד
מזה זמן שהשמאלנים לוחצים על בלוטות המשמוע הסובייטיות של מנהיגינו. לא מתאים להם שאנשים יפגינו חשיבה עצמאית, ומה שלא הולך בשכנועים, יילך בכוח. טוב שיש מסורת מפוארת ללמוד ממנה
המחשבה שניתן לייצר הומוגניות של זהות לאומית-אתנית על פני מרחב טריטוריאלי סגור הרמטית, היא הרסנית. תיאוריה פוליטית יהודית חדשה חייבת לחזור ל-48′ כנקודה ארכימדית למחשבה על הסכסוך ולהגדרת הריבונות במתכונת חדשה