דו”ח חדש של האגודה לזכויות האזרח בוחן את שתי מערכות החוק שהתפתחו בשטחים, האחת לפלסטינים והשנייה לישראלים. עו”ד נרי רמתי המייצג עצורים פלסטינים מאיר נקודה נוספת הייחודית לשלטון הכיבוש-אפרטהייד הישראלי
במרחב הציבורי של אמריקה הלבנה, חוקי המשחק ברורים: מחאה שחורה צריכה להיות מרוסנת – מדיניות שבעצמה הפכה למין גרסה חדשה של חוקי “ג’ים קרואו”. עם פרוץ המהומות בפרגוסון לאחר ההחלטה לא להעמיד לדין את השוטר שירה למוות בצעיר מייקל בראון, פוליטיקאים צבועים מתרפקים על מורשתו הלא-אלימה של מרטין לות’ר קינג…
בין מניפולציות של העירייה כדי לחמוק מאחריות לבין תאוות בצע של בעלי הון, האזרחים נגרסים ובית המשפט משים עצמו כפקיד תמים חסר שיקול דעת. על מעללי גבעת עמל ב’
בעוד העונשים הנגזרים על אנסים מסתכמים במקרה הטוב במספר חד-ספרתי של שנים, יונתן היילו – מהגר, שחור, קורבן אונס, שחי בשוליים של מדינת ישראל – הולך לבלות את מרבית חייו הבוגרים מאחורי סורג ובריח. הוא ראוי לתמיכה שלנו אל מול עיניו העצומות של בית המשפט
הסדרה החדשה “תיקים מהסניגוריה” חושפת את מי שבינם לבין צדק פעורה תהום עמוקה, מי שמראש המדינה ויתרה עליהם בזמן שהייתה אמורה להיות שם בשבילם. היא גם לא מפחדת להראות לנו את הצד השני של כל מטבע – גם אם מדובר במקרים בהם הלב מתהפך. ביקורת טלוויזיה
בחתימתכם, פסיכולוגיםות יקריםות, הוספתםן לארסנל האשמות הקורבן עוד אחת, חדשה ונוצצת. לחבורת ה”את מגזימה”, “למה לא צעקת”, “למה נזכרת רק עכשיו” ו”למה לא שמרת על הכוס שלך” תצטרף כעת גם: “את לא זוכרת נכון” – תוך ציות לכללי השיח שקבעו עורכי דינו של האנס. על פרשת בני שמואל
במשך חודשיים היינו מיעוט מבוטל מול צונאמי של לאומנות, הסתה ואלימות. הנוכחות וההסתה של גופשטיין התקבעו כחלק טבעי ונורמאלי בבליינות של כיכר ציון. בליל חמישי, היום הקבוע של להב”ה, הכיכר היתה שלנו. רשמים מהפעולה בחמישי האחרון בכיכר ציון
אנחנו, הישראלים, צריכים להקשיב לסיפורים האנושיים האישיים כדי להתחיל להבין. מפני שפיסות האינפורמציה בדיווחים העיתונאיים הקצרים אינם מספקים תמונה שלמה גם למי שמתעקש לעקוב אחריהם. אז תקשיבו לסיפורים שפנינה מוצפי-האלר ליקטה בכניסה ל”חולות”