ביום שבו יחדלו הישראלים-יהודים-ליברלים להפקיר את הזהות היהודית בידי הדתיים, אפשר יהיה להתחיל לנכס זהות יהודית, עכשווית, תפורה למידותנו. מרגע שישראלים (יהודים) יקראו לעצמם יהודים, יחוקקו חוקים יהודיים, אפשר יהיה למלא את חיינו ברוחניות, שנמצאת בהלימה ובתואם (אם כי מוגבל) עם תנאים פוליטיים ליברליים רצויים
מחקר אנתרופולוגי במכון לרפואה משפטית, ומתוכו פרק שעוסק בפתיחת הקברים של ילדי תימן הנעדרים. מבט של אנתרופולוגית מרוחקת שבסופו של דבר מוצאת קשר אישי לא צפוי לפרשה
אחד היתרונות של מלחמת ההתשה שמנהלת המדינה נגד אזרחיה הפלסטינים הוא שמעשי האכזריות מטעמה הולכים ומיטשטשים, הופכים שיגרה. ובכל זאת, אסור לתת להרס (בפעם ה-70) של הכפר הבדואי אל-עראקיב להישכח
הפלסטינים לא המציאו את שביתת הרעב כאמצעי של לחץ בעתות של חוסר-אונים פוליטי מוחלט – הם הושפעו ממורשת שביתות הרעב עד מוות של אסירי המחתרת האירית. יזהר באר חזר מביקור בצפון אירלנד עם כמה השוואות רלבנטיות וזכרונות מפגישות עם שייח’ אחמד יאסין
כך התבטא היועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים שכתב את הצעת החוק להזנה בכפייה של שובתי רעב. ההתנגדות להזנה בכפייה כמעשה אלים של רופא כנגד אדם אחר היא בלב הקונצנזוס של קהילת הרופאים בישראל – והממשלה שמה פס
השכירים בישראל סובלים לא רק מעוני, אי-בטחון תעסוקתי ותנאי העסקה משפילים, אלא גם מהתעמרות והתעללות מצד המעסיקים והלקוחות. אולם הם לא זוכים לשום הגנה משפטית בתחום זה
בין קומבינה ואלתור לבין שמירה קפדנית על הכללים והגבולות – יש צורך באיזון זהיר ומדויק. ומה שראיתי באולם בית הדין לעבודה השבוע ביטא איזון מופתי. שש הערות על משפט ותרבות בישראל
סיפורה של אריאלה, אחותה וגיבורת סרטה של אביגיל שפרבר “תקופת מבחן”, חושף את המציאות הקשה בכלא הנשים היחיד בארץ, נוה תרצה. מציאות שבה במקום לרפא מייצרים טראומה נוספת, ומעמיקים את דפוסי הפשיעה תוך הקטנת הסיכויים לשיקום
היום מתחילים הטיעונים לעונש במשפטו של אולמרט, מה שמזכיר ליזהר באר תחקיר אחר על שחיתותו של האיש. יש להיזהר מהתעתוע שבשמחה על כך ש”תפסו את הגנב”, כאשר שחיתויות גדולות הרבה יותר מתרחשות בחסות החוק