במפלגה האוטופית שלי יש מנהיגות מזרחיות שלא חייבות לשום הגמון. במציאות, יש פעילים ופעילות שיודעים איך משנים מתוך הכנסת. לא תוך ויתור על זהות ואג'נדה – אלא כי כשאורלי לוי נלחמת על דיור ציבורי, היא נלחמת מהבית. וכשדרעי פונה לשקופים, הוא מדבר מהבית. אור סיונוב על יפעת ביטון והבחירות הקרבות
השמאל בארץ מתנכר בשיטתיות לאינטרסים של הציבור המזרחי. לכן מזרחים מוצאים בית בימין הפוליטי, ולכן אשכנזים מתבצרים בשמאל הלבן. כך שגם בבחירות הקרובות – בלי לדבר גלויות על זכויות היתר של האשכנזים, לא יהיה כאן שינוי פוליטי של ממש
אתה עובר על הפרטים באתרי החדשות, רואה אייטם קצר בטלוויזיה המתמקד בעיקר בהלוויה ובמהומה המתנהלת אל מול כוח משטרה מצויד בזרנוק מים ובסוסים אמיצי חזות, אבל מעבר לזה יש אנשים פרטיים. תומר כהנא מספר על ידידו, חאלד אל ג'עאר, אביו של סמי שנהרג בשבוע שעבר
במקום לחפש את השד העדתי (המזרחי) בשוק הכרמל, חפשו את השד העדתי (האשכנזי) בממשלה, במפלגות, בישיבות התורניות בשטחים. הוא מעולם לא נעלם. הוא עושה לילות כימים כדי למנוע לגיטימיות מהתארגנות מזרחית לטובת אינטרסים מזרחיים
אין די בזעזוע מפרשת השחיתות שבכירים בישראל ביתנו מעורבים בה לכאורה. אין די בחקירה וענישה אינדיבידואלית. צריך להבין מה מאפשר לדברים האלו לקרות מלכתחילה ולשנותם. הכוונה היא לפוליטיזציה של מערכות ציבוריות ולהעדרם של מנגנוני פיקוח ובקרה פנימיים יעילים
הבשורה הטובה של בחירות 2015 היא שנראה שממשלה לבנה לא הולכת טוב כאן. כבר התרגלנו לכך שמדינת ישראל לא מאמינה בייצוג פוליטי של ערבים, אך ממשלה ללא ייצוג, רע ככל שיהיה, לציבור החרדי והמזרחי, פשוט לא מחזיקה מעמד
היום הממלכתי החדש לציון היציאה והגירוש של יהודי ערב, רק מוכיח שוב כיצד החלק היחיד בהיסטוריה המזרחית שזוכה ללגיטימציה בנרטיב הציוני-אשכנזי, הוא אובדנה או סופה. אז מה הסיכוי של הזיכרון שלנו להיות מובן מעבר לשכפול המעבר מפוגרום/שואה למדינה/צבא, ומעבר לוויכוח בין תיאור חיי היהודים בעולם הערבי כגיהנום או כגן עדן?
מדוע אלימות פלסטינית נתפסת כפחות לגיטימית מאלימות יהודית? ולמה אלימות פלסטינית מככבת כמאפיין תרבותי מובנה וזו היהודית – כנטע זר בתוך חברה מתורבתת? פאדי ח'ורי על אלימות ממוסדת והלגיטימציה של שימוש בכוח
במרחב הציבורי של אמריקה הלבנה, חוקי המשחק ברורים: מחאה שחורה צריכה להיות מרוסנת – מדיניות שבעצמה הפכה למין גרסה חדשה של חוקי "ג'ים קרואו". עם פרוץ המהומות בפרגוסון לאחר ההחלטה לא להעמיד לדין את השוטר שירה למוות בצעיר מייקל בראון, פוליטיקאים צבועים מתרפקים על מורשתו הלא-אלימה של מרטין לות'ר קינג…
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
