הצהרתו של מנהיג המחתרת הכורדית מ-2005 מהווה ניסיון מוקדם ומעניין להתמודדות שמאלית עם התרסקות מדינות הלאום באזור. מתן קמינר תרגם אותה כמחווה ללוחמות וללוחמי הפק”ק, הנאבקים כעת על יצירתו של עולם חדש מתוך עיי החורבות
היזידים מוצגים בתקשורת כמעין תפאורה בהצגה שנקראת “הטרור האיסלאמיסטי וזוועותיו במזרח התיכון”, אבל הסיפור של העם הכורדי הוא הרבה יותר מבשר תותחים במיצג האימים של דאעש ורלוונטי במיוחד לנו, הישראלים. עידן פינק אבידני, דור שני בארץ ליוצאי כורדיסטאן, על ההיסטוריה של יהודי כורדיסטאן וההכרח להיות סולידריים
חסרות בית לעתים קרובות נעלמות מן העין. שרית, נטלי וג’ני משיבות את עצמן ורבות אחרות לעין הציבורית, מתעצמות ומעצימות. שאו ברכה. מאמר מתוך “בטחון סוציאלי” בגליון מיוחד על “הדיור הציבורי – המחדל והמאבק”
ההתמוטטות במזרח התיכון מראה לנו עד כמה הרגעים שבהם אנו חיים הם קריטיים. איני חושב שהשמאל הציוני בישראל מסוגל להנהיג שינוי. השינוי יבוא כשהימין יבגוד בבוחריו. כרגע דומה שהבחירה בפועל תהיה בין שתי אידיאולוגיות ימניות הרסניות
בעוד חלוצינו האשכנזים מהקיבוצים בדרום מתארחים אצל חבריהם בצפון השקט ומכריזים שלא יחזרו כל זמן שיש מלחמה – וזה בסדר גמור – חשים המזרחים של שדרות צורך נפשי עמוק להוכיח את נאמנותם המלאה להגמון האשכנזי, ש”איכויות” הציניות שלו אינן שונות מאלה של איש החמאס ביחסו לעזתי
‘איך היא, איך זאת, יצאה מדימונה?’ השאלה הזאת לא הפסיקה להישאל”, ראיון עם בימאית “קירות לבנים” על המפגש בין קולנוע למזרחיות והרגע בו הבינה שהסרט שלה יעסוק במות סבתה. רשימה נוספת בבלוג על תרבות דימונאית
מרטין לה-ז’ון הוא העיתונאי הגרמני היחיד ששהה בעזה במהלך שלושת השבועות הראשונים של ההתקפה הישראלית. איריס חפץ תפסה אותו השבוע לראיון ליד שדה התעופה שונפלד בברלין, רגע לפני שחזר לכאן