איזה סקנדל גדול יותר? השמלה של מירי רגב בקאן או העובדה שרצח יעקוב אבו-אלקיעאן טרם נחקר? כאשר השליט הנבחר מייצר סביבו סקנדלים המוכרים מבתי מלוכה, תפיסתו כמלך בעיני הציבור מתחזקת ומסך העשן מכסה על אירועים מעוררי אימה ומאפשר זילות בחיי אדם
ההחלטות בשני מקרי אונס קבוצתי של נערות השבוע, חשפו כיצד הפרקליטות מטילה על הנפגעות את האחריות להצלחת החקירה, ודורשת מהן לדבר. אולם ייחודה של הפגיעה המינית נעוץ במעגל השתיקה שקיים סביבה – וכך גם מ׳, נפגעת גילוי עריות, צריכה שנדבר בשבילה
אירועי השבוע מוכיחים כיצד חותרת המנהיגות לחיסול הדמוקרטיה תוך החלשה של מוסדות וגופים עצמאיים הקיימים בכל משטר דמוקרטי ודרך מאבק בקולות הביקורתיים של בתי המשפט, נציגי המיעוט הערבי, ארגוני החברה האזרחית, רשויות מינהל עצמאיות ו”השטן הגדול” – התקשורת
ישנה התקדמות במצבה של החברה הערבית, בעיקר בשל מאמצי הדור הצעיר להיחלץ מהמסגרת שהכתיב הפרויקט הציוני, אך ישראל עודנה מדינת היהודים – יהיו אלה מזרחים או אשכנזים. תגובה למאמר “עבודה ערבית, להבות מזרחיות”
על פריווילגיות לא מוותרים מרצון. הרגשת העדר מחממת, מגוננת ומחבקת. נהג לא יעצור באדום אם אין קנס כספי או שלילת רישיון. כמה מחשבות בעקבות חוק הלאום, חוק קמיניץ, הטורטית של ברגותי וכל השאר
אותה ביורוקרטיה מקוונת הממררת את חייו של דניאל בלייק בסרטו של קן לואץ׳, מככבת בשנים האחרונות בתוכניות ממשלתיות המתגאות במלת הקסם האופנתית ״חדשנות״. אולם מהפכה דיגיטלית היא לא התשובה
אשכנזים במחוזותינו אינם זהים ללבנים אמריקאים, שמעולם לא התמודדו עם אנטישמיות ולא עברו שואה. גם המילים הפוגעניות “ניגר” ו”כושי” אינן שקולות זו לזו, ומי שטוען כך מסתכן בזילות הזוועות שחוו שחורים באמריקה. בהמשך לדיון על צבע וגזענות בישראל
הצורך הישראלי להדחיק בימים אלה את הפלסטיני וכל הקשור בו מובן מאליו, אך כולי הערכה לאומץ לבם וליושרה שמגלים המעטים בחברה היהודית המשוחררים מכבלי הזיכרון של מנצחים, מדגלים ומטקסים משחיתים ומקידוש המלחמה
החברה הערבית מתרבדת באופן ייחודי ומורכב, דבר ההולך לאתגר תחומים רבים בחברה ובפריפריה הישראליים. יהודים מזרחים, כאשר אינם טובעים שיכורים בכנרת, מנסחים את עצמם מחדש אל מול השינוי הזה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
