כל עוד החזון של זכויות אדם מתקשה לתת מענה לשאלות הקשורות לשייכות, לגבולות, לחובות, הוא אינו חזון שלם. ההידברות עם חזונות אחרים שבמרכזם אלמנטים חסרים אלה הכרחית להישרדותו, ובוודאי להרחבת השותפות בו
אלימות חיילים ומתנחלים כלפי פלסטינים בשטחים היא דבר שבשגרה, אך לאחרונה מופעיה מתרבים ומחריפים וגם פעילי זכויות אדם נמצאים על הכוונת. עדות טרייה מבקעת הירדן
דווקא בימים האפלים הללו שבהם נוסקים אל על מנהיגים שמשתיתים את תעמולתם על הסתה בוטה כנגד מהגרים, מיעוטים, כוחות ליברליים, כלי תקשורת וארגוני זכויות אדם ואזרח, ראוי לזכור כי צריך ואפשר לקיים דיאלוג עם כוחות ליברליים עמוקים שקיימים בקרבו של הימין
הקריאות לתפילה וצלילי פעמוני הכנסיות אינם אקטים פוליטיים, כי אם חלק אינטגרלי מזהותנו ומזהות ערינו. ״חוק המואזין״ שמלווה בסיסמאות שקריות על ״איכות חיים״ יהודית בלבד מוביל אותנו צעד נוסף לקראת הטרנספר של ערביי ישראל
מעבר לפגיעת הצנזורה בחופש הביטוי ובכללי המשחק הדמוקרטיים תוך העצמת כוחו של רה”מ הוא שר התקשורת, בחוק הפורנו אין ולא תיתכן בשורה לנפשותיהם הרכות של ילדי ישראל. כי הפתרון הוא רק בחינוך
כותרות השבועיים האחרונים ממחישות היטב את המנעד הדכאני המשתרע מהמבט המצנזר דרך שלל מפגנים של אלימות, ביניהם מפלסות נשים את דרכן ועד הרצח המוחלט. זו טעות לחשוב שסיפורי הנרצחות הם מ”פלנטה אחרת”, כי למעשה כולנו מצויות, לעתים בזחילה, באותה מנהרה ממש
במסגרת פולמוס מתמשך מעל דפי ״הארץ״, טוען בני מוריס באמצעות טיעונים מגוחכים כי לא היתה מדיניות של טיהור אתני כלפי פלסטינים בשטחה של מדינת ישראל. עמר אלע’בארי מספר בתגובה על המהלכים שהובילו להצלחתה המסחררת של הציונות בהעלמה כפויה של למעלה מ-85% מהפלסטינים
שבוע לפני הבחירות בארצות הברית, ד”ר מוטי גיגי כותב מניו יורק על שני אירועים מכוננים ומפגשים אישיים שגרמו לו להבין טוב יותר את תופעת ההצבעה מתוך כעס לטראמפ ואת מקבילותיה בישראל