נכון, קשה לצפות מתלמידי מחקר שמנסים לשרוד באקדמיה הניאו ליברלית לתמוך בגלוי בחרם אקדמי. מה בכל זאת אפשר לעשות? ולמה אי אפשר לבחור להיאבק רק במעורבות האקדמיה הישראלית בכיבוש? דברים מדיון ראשון מסוגו בחרם אקדמי באוניברסיטת תל אביב
אני רוצה לדבר על אופן הטיפול בתלונות על הטרדה ותקיפה מינית באקדמיה. אני רוצה שההישגים במקרה שלי לא יהיו יוצאי דופן, ובאותה נשימה, אני רוצה שסטודנטיות נוספות לא יעברו את אותו מאבק קשה ומתיש בנהלים – שיש לשנות ולשפר. נאומה של אפרת אפי יעקב מעצרת מחאה באוניברסיטה העברית
המחאה ההיסטורית באוניברסיטת אמסטרדם לא עוצרת בגובה שכר הלימוד ובתנאי העסקה פוגעניים, אלא מנסחת דרישה תקדימית: לפרק את האוני’ הניאו-ליברלית התלויה בכוחות השוק ולהגדירה מחדש כמוסד ציבורי. הילה דיין, מרצה במוסד, משרטטת את תוואי המאבק
בניגוד לדעות שמאליות מתנשאות, הלאומנות של השכבות הנמוכות בישראל היא עמדה רציונאלית ולא מוסתת. אולם ללא ספק, הרצון בשוויון אוניברסאלי רוחש מתחת לפני השטח ואין לו עדיין ביטוי פוליטי ממשי
מבט נוקב על האלימות המשטרתית נגד שחורים בארה”ב והמקומות בהם היא מתחברת לאלימות נגד אתיופים, ערבים, מזרחים ושאר אוכלוסיות מוחלשות בישראל. המסקנה רק מתבקשת