המעשה הנפשע של דוד אדמוב, כמו תנועות “הסרבנים הגיבורים”, הם לא יותר מאנקדוטות שהמערכת מייצרת. צריך לשאול, מהן הנסיבות הפוליטיות, מהי אופייה של המערכת, שמייצרת קלגס? האם סירוב פקודה, למשל, הוא בכלל אופציה מבחינתו של דוד אדמוב?
מחקר של הבנק המרכזי האנגלי מעביר טענות רדיקליות ללב המיינסטרים, לפיהן מרבית הכסף בשוק מיוצר על ידי בנקים פרטיים מתוך אינטרס הרווח שלהם, והדפסת הכסף על ידי המדינה אינה אלא שבריר מתוך הכסף החדש שמוזרם בקביעות לשוק. התוצאה היא הרסנית עבור כולם מלבד הבנקים – אבל יש מה לעשות בנידון
היום מתחילים הטיעונים לעונש במשפטו של אולמרט, מה שמזכיר ליזהר באר תחקיר אחר על שחיתותו של האיש. יש להיזהר מהתעתוע שבשמחה על כך ש”תפסו את הגנב”, כאשר שחיתויות גדולות הרבה יותר מתרחשות בחסות החוק
אחדים מהם שקועים עמוק בתוך “קנאת שואה”, רוצים להיות גם, רוצים שגם להם יהיו ניצולים במשפחה. מנגד, יש מי שתובעים את חלקה של משפחתם ובני קהילתם בזיכרון השואה ההיסטורי והממסדי. בתיה שמעוני על הדיאלוג שמנהלים סופרים וסופרות מזרחים עם השואה
המדיניות של צמצום הפיתוח הפלסטיני איננה סוגייה פוליטית ואינה קשורה לשאלת ההתיישבות בגדה – זו שאלה של זכויות אדם, והיא צריכה להיות נידונה בלי קשר למו”מ המדיני. לקראת דיון בבג”צ
בתוך הזוועה הגדולה הקרויה “שואה”, היו נשים קורבנות ייחודים של פשיעה. בכללן, הנשים היהודיות של סלוניקי – קורבנות של השמדת-עם גזענית ושל השתכחות החורבן המוחלט שעברה יהדות ספרד. נשים שבושה וצנעה דנו אותן לשתיקה
בישראל, חג המימונה התרוקן ממה שהיה פעם סמל החיבור בין יהודים למוסלמים. במרוקו, החלו לאחרונה סטודנטים לא-יהודים לראות במימונה ובמוטיבים יהודיים נוספים חלק חשוב מהמורשת שלהם והקימו את “מועדון המימונה”
לרגל 99 שנה לשואת הארמנים שמצוינת מדי שנה ב-24 באפריל, תום יפרח חוזר לרומן המפעים של פרנץ ורפל שנכתב בשנים בהן לא היה ספק לאיש שהרצח ההמוני התרחש, ומשם לזכרון שואת הארמנים באזורנו
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
