המאבק על פתרונות דיור פרטניים או פתרון לעניים ולחלכאים לא מאתגר ולא סותר את הסדר הניאו-ליברלי, אלא במקרה הטוב מאפשר לכמה אנשים להיראות כליברלים גדולים שלא משאירים את העניים מאחור. על הטרגדיה של השיח על הדיור הציבורי בעקבות ביקור בכנסת
לנוכח הדיונים הערים המתקיימים מעל במות שונות בתקופה האחרונה, אולי הגיעה העת לשאול את עצמנו האם יש רק מודל אחד של מזרחיות? האם אנחנו עדיין מעוניינים במושג הזה? ואולי הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש? הרעורים על מזרחים ועל מזרחיות
בג’ונגל הקשוח של ישראל רוויית האלימות, צמחה לה באין מפריע מושבה גדלה והולכת הקשובה לזעקותיו האילמות של האחר – בעלי החיים. אך במקום שהטבעונות תפרוץ את גבולותיה ותסחף את חסידיה בחמלה כלפי עוד מגזרים הראויים לה, היא מתכנסת בתוך שיח אסקפיסטי מרדים
למרות שלא הוגש עד כה אף כתב אישום, התנצלות על ההאשמה הקולקטיבית ב’פרעות תשע”ז’ או במה שזכה לכינוי הפופולארי ‘אינתיפאדת ההצתות’ טרם נשמעה במחוזותינו. הרי לכם נאומו האלטרנטיבי של בנימין “כל הצתה היא טרור” נתניהו
הייתי ממש רגוע, ישבתי רגל על רגל והייתי בטוח שאחרי שאתרגם לשוטר את הסטטוס הוא יגיד לי ״לך לשלום וכל הכבוד״. את השתלשלות הדברים המפחידה אחר כך, אנס אבודעבס ממש לא צפה. ראיון
החברה היהודית לא יישמה את דו”ח המבקר, לא התכוננה כראוי והתעלמה באופן גורף מהתחזיות הגלובליות להשפעות אקולוגיות על המזרח התיכון. ואז האש התלקחה ושוב כמה נוח, נדרשו הערבים למלא את התפקיד של השעיר לעזאזל
שירותי סיעוד לקשישים שאינם יכולים לדאוג לעצמם לא צריכים להיות סחורה הנסחרת בשוק. הם אינם צריכים להיות תלויים באמצעים כלכליים של הזקן או ילדיו. הזכות לשירותי סיעוד היא חלק מהזכויות הכלליות יותר – הזכות לבריאות והזכות לקיום בכבוד
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
