לא מפליא שתלונות משתמשי תרופת האלטרוקסין סווגו כ”היסטריה” – הלוא רוב המטופלות בה הן נשים. הדס נצר דגן, מנפגעות התרופה, על הכשל המתמשך של משרד הבריאות בפרשה
ההתלהבות של גיא רולניק ואחרים מדו”ח ועדת הריכוזיות החזירה את איציק ספורטא למאה ה-19 – גם אז דיקלמו את המנטרה של שוק חופשי ותחרות. כדי לשבור את כוחם של בעלי ההון, זה ממש לא מספיק
למנהלי הרכבת יש רקורד ארוך של פגיעה בארגוני עובדים וניסיון לקבע את מעמדם ככלי עבודה לביצוע הנחיותיו של מנהל יודע-כל. איציק ספורטא על המאבק של גילה אדרעי וחבריה
העמדה הליברלית ביחס לזנות היא עמדת הרוב, אך כמו כל הגמוניה היא שקופה ומופעיה הם מופעי המובן מאליו. כי מה בעצם ההבדל בין מכירת כליה למציצה בתחנה המרכזית? יונית נעמן על הצעת החוק לאיסור צריכת זנות
בנק ישראל ופקידי האוצר רואים בעובדי קבלן לא יותר מאשר מכשיר לקיומה של כלכלה משגשגת. מבלי למצמץ, הם מעזים לשלוף את העובדים במדינות סקנדינביה כצידוק לקיומו של המעמד המנוצל הזה בישראל. איציק ספורטא מזכיר לנו לאן באמת עלינו לשאוף
אני לא חושב שלי ולשאר אחיי עובדי הקבלן כדאי לתלות יותר מדי תקוות במו”מ. ככה זה כשהשותפים העיקריים לפשע המאורגן שנקרא עובדי קבלן, הם אלו שאמורים להביא את הפתרון. נתן שקרצ’י עם כתב האישום
משרד האוצר לא מוטרד מהכנסותיהן הגדלות והולכות של חברות הביטוח מדמי ניהול, מתוקף העיקרון המקודש של התחרות. ברברה סבירסקי על חלופה ציבורית שתעודד תחרות בענף וגם תוביל להורדת דמי הניהול
התערוכה “ילדות בשטח ההפקר” של בית הספר מוסררה חוזרת אל ימי ילדותו של דור הפנתרים השחורים בשכונה, דרך מסמכים המאשימים אותם ב”פיגור שכלי”, צילומים משפחתיים וסרטונים
בלי שינוי מהותי בדרך בה נבנתה המערכת הפיננסית לא יבוא מזור – לא לכלכלה ובטח שלא לאזרחים שהופכים לחסרי מעמד בתוכה. איציק ספורטא עם הצעות לפירוק שלטון ההון הנוכחי והחזרת הכוח לידינו