לא ברור אם אירועי הימים האחרונים הם אינתיפאדה דתית ומסוכנת או תוצר של דחפים לאומניים ופוליטיים. מה שבטוח זה שללא שינוי גישה מהותי כלפי מצבם של הפלסטינים, כל מה שמצפה לנו בעתיד זה עוד ייאוש ועוד התקוממות
בחג פורים 1994 טבח ד"ר ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה – טרגדיה שיצרה שרשרת אירועים אשר עיצבו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשרים השנים האחרונות יותר מכל מעשה אחר. אך אפשר להתחיל את הסיפור מוקדם יותר: באבן אחת על הר הבית, ברופא ערבי שלא ישכח איך הרופא היהודי הציל את חייו…
לפני עשר שנים, בתחילת האינתיפאדה השנייה, יצאה שיירה של תעאיוש להביא סיוע לכפרים נצורים באזור סלפית. כיתת חיילים ניסתה למנוע בכוח את העברת המזון. דיווח מאוחר על מה שהתרחש שם
התקוממות עממית לסיום הכיבוש ברוח כיכר השחרור בקהיר עשויה לאחד את כל הפלגים והחזיתות, ולאתגר את ישראל שיודעת להתמודד בעיקר עם מעשי אלימות. קריאה לאינתיפאדה שלישית
