השינוי בקונספט שאני מציע לשני הצדדים הוא לא חלוקת הארץ, אלא חלוקת הריבונות על הארץ שמבוססת על שותפות בין העמים. זה דורש פיתוח של שיח פיוס כחלופה לשיח הפתרונות, שמבטא בדרך כלל ניסיון של הצד החזק לשמר את עליונותו ולכפות את תנאיו
בקיץ לפני שנתיים וחצי היינו רבים יותר, חסמנו יותר כבישים, ובכל זאת המשטרה לא התנהגה כמו בגדה המערבית. היום כן. וגם, על התמימות שבהתחייבות לאי-אלימות. בעקבות יום הזעם נגד “תוכנית פראוור”
האם הילד שחולצתו מופשלת, עם כל משפחתו ושאר הבדואים המתנכלים האלה, נשים וטף וגברים, יודעים שבדיוק נפלה עטרת ראשנו שהם באים עכשיו? אולי זה מה שמעצבן את השוטרים, שהרי היינו ברגע כל כך יפה, מאחד ומפלג. על יום הזעם נגד “תוכנית פראוור”
“סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים”, כך אמר איש קק”ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון, מבלי להבין שמי שטועה פה, ובגדול, זה בכלל הוא. הצצה לדיונים בהנהגה הציונית ב-1948 – זרעי הפורענות של תוכנית פראוור ב-2013
ספרו של סר מרטין גילברט מתיימר לסקור את תולדות היהודים ממרוקו ועד אפגניסטאן במשך לא פחות מ-1,400 שנים – וזאת מבלי שגילברט ידע לקרוא ערבית, פרסית או טורקית עוסמאנית. מעניין אם גם הפוך זה היה עובר
על אף ששבדיה היא עדיין “גן עדן” חברתי יחסית למדינות מערב רבות אחרות, ההפרדה המרחבית בין המהגרים והפליטים לבין המקומיים הלבנים היא הבסיס למהומות האחרונות וכנראה גם לבאות
העלייה מתימן הוטבעה בזיכרון הקולקטיבי כ”אירוע של הצלה פיזית וגאולה דתית ולאומית”. אבל מתברר שהאחראים למחדלים האיומים של מוות המוני, מחלות וקטסטרופה היגיינית במהלך המבצע הם גם בעלי הזכויות לקופירייטינג היצירתי. ביקורת ספרים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
