השלטון במדינת ישראל בעצם מציע לשליטי ערב: אתם תהנו מן הרכוש היהודי ואנחנו מן הרכוש הפלסטיני, אבל בלי לחלק דבר לפליטים. דותן לשם על התביעה להכיר ביהודי ערב כפליטים, ומדוע היא מחייבת חלוקה מחדש של קרקעות והון
“על פי עדותם המילולית של הוריי בערבית, נמצאתי ביאזור. לפי השלט בעברית, נמצאתי באזור. כיצד אוכל ליישב את חוסר ההתאמה הזה? אחוזת חרדה הרהרה בת השמונה בשאלה בעודה משתוקקת לגלידה אמריקאית”. מתוך אחרית הדבר למדריך הסיורים הדו-לשוני במחוזות הנכבה “אומרים ישנה ארץ”
מספר פעילים נסעו אמש להביא אוכל לעשרים מבקשי המקלט הלכודים בין הגדרות של גבול מצרים-ישראל. הם תקועים שם ללא אוכל ועם מעט מים בלבד, כבר שישה ימים, במה שמרגיש כשחזור אילם של מחזה של חנוך לוין
לא שאלה, לא בירור, לא התייעצות – הפחדה: יעל בן יפת על הזימונים ששלחה משטרת ישראל לפעילים/ות לקראת הקיץ, ועל מי שבאמת יש לחקור בגין ההזנחה של שכונות הדרום
האופן שבו נתפסת אפריקה במחוזותינו לא מאפשר התייחסות לפליטים כאל כאלה או לדמיין אפריקני כסובייקט אנושי הראוי למקלט. אסף וייצן עם סיפורו של מ’, אזרח אתיופיה השוהה בבית הכלא הישראלי למעלה משנתיים, כדוגמה לשיח החירשים עם המערכת
הרב מאיר כהנא, על משנתו ושלל התבטאויותיו והצעות החוק שלו, היה כנראה זוכה למושב של כבוד בכנסת ישראל ולאהדת הציבור לא פחות ממירי רגב, אלי ישי וגזענים אחרים. אילנה ברנשטיין על מופע האימים המשתולל בחוצות הערים שבמוקדו הפליטים ומהגרי העבודה
החלום הציוני של אלי ישי לא נועד לתושבי השכונות. הוא נועד ליהודים בריאים ואמיצים שגרים במקומות טובים. את תושבי השכונות הוא מוציא ומרחיק, שלא יפגעו באותם אזרחים הגונים, שמזלם הטוב איפשר להם לגור במקומות אליהם לא יכולים ה”מסתננים” מכל הסוגים להיכנס