השבוע, בביקורו בסין, עוד הספיק בנט לראות את עצמו כשר חוץ כלכלי. הרומן הזה אמור להוביל לכך ש”כאשר אומרים ‘ישראל’ יחשבו ‘היי-טק/חדשנות’ ולא ‘אינתיפאדה/פיגועים'”, אבל כששיתופי הפעולה כוללים אימוני מג”ב למשטרה הסינית, די ברור מה טיב הקשר ולאיזה מועדון דיפלומטי אנחנו מצטרפים
אני רוצה לנשק אותך. להחזיק לך את היד. את שמת את זה בתוכי, ועכשיו מה? האם נוכל לדמיין עולם בו לא נידָרש להצדיק את האהבה שלנו, ללא בדיקה פולשנית של הגוף שבתוכו היא מתעצבת או של הגוף שאל מולו היא מתמלאת בחיים?
עו”ד אבנר פינצ’וק מסביר כיצד מדינת ישראל עושה שימוש לרעה בהליך השיפוטי כדי לשמר מראית עין דמוקרטית, בעת שהיא פוגעת אנושות בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של אסירים ולכן גם בעקרונות יסוד דמוקרטיים
הפגיעה האנושה בפלורליזם העיתונאי והחדשותי בישראל מבהילה יותר לנוכח שנת הבחירות הקרבה. בינתיים לשכת רה”מ שולטת, העיתונות המודפסת במשבר מתמשך כולל גלי פיטורים ו”הארץ” עדיין מדושן עונג
תעבורת החומרים באינטרנט החופשי כביכול נתונה לצנזורה קפיטליסטית שמפעילים ענק התקשורת גוגל או ויקיפדיה, שהתכוונה להוות במה דמוקרטית. חשבנו שיש לנו אלטרנטיבה לתקשורת הממוסדת, אז חשבנו
היום פורסם כי בעקבות נאומו של ניר ברעם בפסטיבל הסופרים לפני שנתיים, התבקשו השנה הסופרים להעביר את נאומיהם לאישור ההנהלה. ברעם העז להיות לא עלינו פוליטי, והזכיר למתגוררים ליד הים את הסכנה שיפסיקו לשמוע את רחש הגלים. לפניכם נאומו המלא
הנייר של הארכיון ניסה לכסות על זכרון האבנים של הכפר הפלסטיני הונין, אבל השאיר אחריו עקבות שחושפות את המלחמה שבפנים. בספרו האמיץ “אבן, נייר” משבץ תומר גרדי את ההיסטוריה בהווה שלה, כמי שיכולה להניע את הפוליטי, תוך שלילת הפרקטיקה של כתיבתה