בני ובנות “העולם המפותח”: לפני שאתם רצים לעזור לאחרים, עיצרו וחישבו האם אתם באמת מועילים להם, האם הם רוצים זאת, או שאולי אתם בעיקר עוסקים בצבירה של הון תרבותי נוסף על גבם. ניתוח ממבט גלובלי, שמגיע עד דימונה
כל החיוכים המבוישים וכל הסיסמאות האידיאולוגיות שעוטפות את המעשה הקולוניאלי לא יכולות להסתיר כי מדובר במעשה שכזה. יעל בן יפת על מסעות הכיבוש של איציק שמולי
הפרויקטים עתירי התקציב “כפר איילים” ו”עושים שכונה”, המשווקים לסטודנטים כתוכניות דגל להצלת העיר לוד, הם פני המדיניות החברתית-כלכלית בישראל: משקיעים בחזקים וכל היתר יקבלו פירורים ויאמרו יפה תודה. רותי לביא על מה שנקרא “תרומה לקהילה”
באמצעות הקמת ארגוני קש המסתירים את זהותם האמיתית של המארגנים, מצליחים ראשי הימין הקיצוני להסית ולהוביל את ההמונים, בבת ים כמו בשכונת התקווה, לפעילות שמבוססת על הפחדה וייאוש. אלדד לוי על הפופוליזם נגד מי שאינם יהודים, הצובר תאוצה במקומותינו
שכונות הדרום לא התנגדו לזרים, הן התנגדו לשינוי כפוי ורחב-היקף במרחב הביתי שהופך אותו למרחב זר. ואת מלחמת ההישרדות הזאת ההיגיון הליברלי מסרב לתפוס. יריב מוהר על האיזון הראוי בין הזכות לקהילה לזכויות הפרט, והביקורת שצלחה על הפגנת הנגד לאירועים האלימים בתקווה
הסטטוסים של החברים שלי בפייסבוק מלאים בתמונות מבלעין ובעדויות על פליטים שהותקפו, אבל לא מרבים לעסוק במאבקי השכונות. למה? תום מהגר על החיבור ההכרחי בין בלעין לתקווה
ביבי כנראה עסוק בלהכין קליפים מצחיקים, להקדים את הבחירות, לריב עם דיסקין. מה אכפת לו מאיזו שכונה עלובה בדרום העיר שמתקוטטת בתוך עצמה. הטור השבועי של יעל בן יפת
התגובה לפשע השנאה כלפי פליטים ומהגרי עבודה בשכונת שפירא חייבת להיות תקיפה וחד-משמעית. אבל לצד זאת, יש לזכור כי צקצוק לשון מול טענותיהם של תושבי השכונה רק מוביל את מי שיכלו להיות בני ברית הישר לידיהם המגואלות שנאה וגזענות של הבן-גבירים והבן-ארים. אבי דבוש על ההכרח בהתארגנות קהילתית כנגד ההפרד…
המשפחות כושלות, לא מתפקדות ובעלות דפוסים בעייתיים, והממסד המטפל? לשון נקייה וצנזורה ממזערות את חלקו. שמוליק דוד קורא את השתיקות במחקר של משרד הקליטה על רצח של נשים יוצאות אתיופיה בידי בני זוגן