חוק הוד”לים הוא הונאה גדולה, משום שאין בו מאום כדי לסייע להורדת מחירי הדירות הגבוהים. מה שכן, מדובר בגן עדן לאילי נדל”ן ובקטסטרופה לאזרחי המדינה, האחרונים תמיד במדרג העדיפויות של ממשלת נתניהו
תפקודם של קברניטי העיר בגל המחאה הנוכחי מוכיח את חלוקתה של תל אביב לאזורי עדיפות. אך למרות ההפקרות שנהוגה בעיר מזה שנים, נציגי הקואליציה לא מהססים להתהלך בין האוהלים ולהעמיד פני מהפכנים
בעוד הארץ סוערת ממאבק הנדל”ן, ברמלה-לוד מנהלת “רשות הפיתוח” מזה שנים מלחמת חורמה נגד תושבי עמידר. חרב הפינוי שוב מונפת מעל ראשה של משפחת אל עג’ו, ועוד דורשים ממנה להיות אסירת תודה
התקשורת, שמתעלמת זה שנים ממצוקות דיור של אוכלוסיות פחות נראות בישראל, מגלה התעניינות רבה באנשי עיר האוהלים. אך בצד התמיכה בולטים גינוי וביקורת. עירית לינור, למשל, אמרה עליהם איחס
קולם הנעלם של המתנחלים במחאה הנוכחית מדגיש את הפערים במדיניות הדיור של ממשלות ישראל. כמו שירותי רפואה וחינוך, דיור הוא חובת המדינה לאזרחיה, ועליה ליישם תוכניות מקיפות של דיור ציבורי
פתרון הקסם של נתניהו למצוקת הדיור מתעלם מהצורך בתכנון דיור בר-השגה. כדאי להתחיל להיות מוטרדים מכך שעתודות הקרקע הגדולות במרכז הארץ, יהפכו להיות שכונות הומוגניות לאוכלוסייה אמידה בלבד
הסיפור של ציפי וישראל שטיינלינג, שפונו מביתם ביפו בשבוע שעבר אחרי 37 שנה, הוא רק אחד מבין מקרים רבים של אנשים שנזרקים לרחוב בזמן שעמידר והקבלנים עושים קופה
בניגוד לערביי יפו, תושבי דרום תל אביב עדיין לא זוכים להכרה על-ידי העירייה, ואפילו הפירורים להם זוכים ביפו נמנעים מהם. חדש ממוחו הקודח של חולדאי: דיור בר השגה בדרום העיר למי שידם דווקא משגת
סולידריות בין פעילים ותושבים, יהודים וערבים, מייצרת בשנים האחרונות שותפות גורל עזה, ומעניקה למשפחות שחרב הפינוי מרחפת מעל ראשיהן אומץ להיאבק. לפעמים, מאבקים כאלה מצליחים
המדינה החליטה לסייע רק לקשישים מסוימים, לא לכל מי שזקוקים להטבת תנאי המחייה שלהם. על פנתיאון הקורבנות הישראלי, דפוסי הצבעה של שרים והאפליה המתמשכת בצל זכרון השואה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
