בין עברית לערבית, בין יהדות לאיסלאם, בין בגדאד לירושלים, בין הזמנים המדממים האלו לעולם ההלכה המזרח-תיכוני – קובץ אמירות “אמר חזקל”, מתוך אסופה הנערכת בימים אלו
ויויאן אמסלם, גיבורת “גט” של האחים אלקבץ, מבקשת אהבה שתכיר במי שהיא עם כל ההבטחות של הגלאם שהביא עמו הקולוניאליזם הצרפתי, אבל גם העידון שבא מהמסורת. היא מבקשת גט מעול הפטריארכיה היהודית המזרחית, בדיוק כפי שהסרט עצמו מבקש גט מעול המבט הגברי האשכנזי והכיבוש הציוני
מחכם עבדאללה עבור ברבי שמעון ועד חזקל התלמיד. אין חכם ניכר אלא בתלמידיו, ואין התלמידים ניכרים אלא ברבם, כפי שהמעיין והמים קשורים ביניהם וכפי שהדבר, הדיבור והדובר אחוזים, ועליהם נוספת האוזן. אמרות לתשעה באב
ביום שבו יחדלו הישראלים-יהודים-ליברלים להפקיר את הזהות היהודית בידי הדתיים, אפשר יהיה להתחיל לנכס זהות יהודית, עכשווית, תפורה למידותנו. מרגע שישראלים (יהודים) יקראו לעצמם יהודים, יחוקקו חוקים יהודיים, אפשר יהיה למלא את חיינו ברוחניות, שנמצאת בהלימה ובתואם (אם כי מוגבל) עם תנאים פוליטיים ליברליים רצויים
השנה הבאה היא שנת שמיטה. לשמיטה יש משמעויות עמוקות שהוזנחו שנים רבות – כלכלית, רוחנית ואקולוגית. כיום, מספר גורמים פועלים בו זמנית כדי לתרגם משמעויות אלה לכלכלה ולחברה בנות זמננו. יישומים אלה יכולים להיות מרחיקי לכת
המושג של מדינה יהודית מנוגד לכאורה למושג של מדינת כל אזרחיה ולא בצדק. מאיר בוזגלו מתחיל לפרק “מדינות” אלה לערכים המרכיבים אותן כדי להבחין בין מאבק צודק ללא צודק ומבקש להיאבק על משמעות פוריה ומוסרית של המושג של מדינה יהודית עבור כל אזרחיה
בחג פורים 1994 טבח ד”ר ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה – טרגדיה שיצרה שרשרת אירועים אשר עיצבו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשרים השנים האחרונות יותר מכל מעשה אחר. אך אפשר להתחיל את הסיפור מוקדם יותר: באבן אחת על הר הבית, ברופא ערבי שלא ישכח איך הרופא היהודי הציל את חייו…
בתי הלל שפועלים במאות קמפוסים ברחבי ארצות הברית מתפקדים למעשה כסניפי תעמולה של הימין הישראלי. קשה להאמין שלכך התכוון הלל הזקן. אולי שמאי. כעת, יש מי שמתמרד ומעז לתבוע דיון ביקורתי, חופשי ופתוח
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
