כולנו הסכמנו שנביע את דעתנו במילים ודגלים ונעזוב את המקום. אבל את מה שקרה לאחר מכן לא ידענו לחזות. לא האמנו שעד כדי כך דגל הגאווה יכול לעורר את חמתם של מצביעי הבית היהודי. עדי סדקה היתה שם
הישראלי החדש-ישן של הבית היהודי הוא הטרוסקסואל, לבן, לאומני. הוא לא כולל מחוסרי דיור, להט”בים ופעילים חברתיים נוספים למען שוויון – שאת הסולידריות ביניהם בנט רק מעוניין לפרק. נעמה לזימי, שחוותה של ההשתלחות של היו”ר על בשרה, לא מפחדת
השבוע, בביקורו בסין, עוד הספיק בנט לראות את עצמו כשר חוץ כלכלי. הרומן הזה אמור להוביל לכך ש”כאשר אומרים ‘ישראל’ יחשבו ‘היי-טק/חדשנות’ ולא ‘אינתיפאדה/פיגועים'”, אבל כששיתופי הפעולה כוללים אימוני מג”ב למשטרה הסינית, די ברור מה טיב הקשר ולאיזה מועדון דיפלומטי אנחנו מצטרפים
ההתייחסות לחמדאן כאל מחבל ולא כאל אזרח, מאפשרת לבנט להמשיך בקו הטיעון הבעייתי של אהרונוביץ’ שמבקש להצדיק הרג במקום של מחבלים. כי לאף אחד לא באמת אכפת אם שוטר פעל על פי נהלי הפתיחה באש או לא, כשענייננו “המלחמה בטרור”. פאדי ח’ורי על הירי בכפר כנא
אז בנט מייעד תלמידים באשדוד לעבוד בתור חשמלאים, רתכים, מכונאי רכב, וזה לא מפתיע שצבע העור של הפועלים לעתיד אינו כצבע עורם של דוגמני הבית באתר משרד החינוך. תום מהגר על שאלת ה”מקצועי או עיוני” והחבר מהתיכון שהלך ללמוד חשמל
ההתמוטטות במזרח התיכון מראה לנו עד כמה הרגעים שבהם אנו חיים הם קריטיים. איני חושב שהשמאל הציוני בישראל מסוגל להנהיג שינוי. השינוי יבוא כשהימין יבגוד בבוחריו. כרגע דומה שהבחירה בפועל תהיה בין שתי אידיאולוגיות ימניות הרסניות
יאיר לפיד יוכל לספר שהביא לשוויון בנטל, ליברמן יספר שהביא משילות, בנט יספר שיכריח כל ממשלה לערוך משאל עם על הסדרים מדיניים. ואת? תספרי שהיית נאמנה? מכתב פתוח לח”כ עדי קול
השותפות בין לפיד לבנט היא ניסיון להשיב את הסטטוס קוו בין הקפיטליזם ללאומיות, את הפוליטי מהכיכרות והשדרות למסדרונות האפלים, ולמנוע את חילונה המהותי של האזרחות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
