הרעיון הזה של מרחבים בהם הכניסה והשותפות היא ליהודים בלבד, צמח ושגשג הרבה לפני בית"ר ירושלים בשנת 2015. אבל אף אחד בשמאל (או ב״הארץ״) לא ינהל קמפיין שיימינג נגדם
במקום ליזום פיתוח אמיתי של הפריפריה, המדינה מעדיפה לתת לאנשים מבחוץ לזכות בפירות השורשים שאנו שתלנו במשך עשורים ובעמל רב. הגיע הזמן שהמדינה תאמין שחיזוק האוכלוסייה מתחיל מבפנים, מאיתנו – בנים ממשיכים, לא רק בקיבוצים!
פוליטיקת הקרקעות בישראל אינה מוסרית: השבוע החליטה מועצת רשות מקרקעי ישראל לאפשר לקיבוצים לרכוש קרקעות בזול. זאת, בזמן שרבים רבים אחרים נאנקים ממצוקת דיור מתמשכת. אלה הופכים לספסרי נדל"ן ואלה נותרים חסרי בית. האמנם ניתן להחלטה זו לעבור בשקט?
בעוד חלוצינו האשכנזים מהקיבוצים בדרום מתארחים אצל חבריהם בצפון השקט ומכריזים שלא יחזרו כל זמן שיש מלחמה – וזה בסדר גמור – חשים המזרחים של שדרות צורך נפשי עמוק להוכיח את נאמנותם המלאה להגמון האשכנזי, ש"איכויות" הציניות שלו אינן שונות מאלה של איש החמאס ביחסו לעזתי
ניתוח חברתי המבוסס על מושגים של "שדים עדתיים" מאבד כל קשר לדיון בזכויות אזרח פוליטיות, חברתיות וכלכליות ומהווה כלי דל להבנת מציאות של דיכוי ונישול. ישראל היא מדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
מקובל לחשוב שנפילת השאה הביאה לניתוק היחסים בין ישראל לאיראן שעד אז היו שקולים לסיפור אהבה. אולם היחס של האליטות המשכילות ושל שאר העם לישראל השתנה באופן מרחיק לכת דווקא אחרי 67'
