קטעים מן הספר החדש ״סף המדבר, קו העימות״, בו בוחן איל ויצמן את עקירת הבדואים מהנגב הצפוני מנקודת מבט ייחודית ומראה כי אידיאולוגיית ״הפרחת השממה״ היתה מאז ומתמיד מטרה מוצהרת, שחרצה את גורל הבדואים שחיו לאורך סף המדבר
בסוף השבוע הקרוב תציג עמותת זוכרות באל-עראקיב את דו״ח ועדת האמת שלה, יוזמה ראשונה מסוגה בארץ המבקשת לחשוף את העוולות שעוללה ישראל לאוכלוסייה הפלסטינית בנגב
מערכת המשפט הישראלית מתעמרת בבדואים בענייני קרקעות כבר שנים. הריסתו של הכפר אם אלחיראן לטובת התיישבות הדתית-לאומית היא עוד שעל בדרך זו. אבל אולי יש דרך אחרת?
הליכת ההכרה בכפרים הבדואים מהנגב ירושלים, המחאה הארצית על מחירי הדיור המאמירים, תביעת ערי הפיתוח לתיקון גבולות מוניציפאליים – כל אלה משרטטות דרך מאבק על צדק מרחבי את קואליציית השמאל החדש – העתידי
נתניהו פנה אל הפחד מפני הערבים כדי לקרוא לאזרחים יהודים להצביע עבורו. במקביל, ראש ועדת הבחירות דאג להציב מכשולים בדרכם של מצביעים בדואים מהכפרים הלא-מוכרים לקלפיות
לא קל להיות עובד סוציאלי בדואי במקום בו מתגוררת החברה הענייה, המוזנחת והמקופחת ביותר במדינה. ובכל זאת תמיד הייתה התקווה שעם עבודה קשה ונכונה יחול שיפור
אתה עובר על הפרטים באתרי החדשות, רואה אייטם קצר בטלוויזיה המתמקד בעיקר בהלוויה ובמהומה המתנהלת אל מול כוח משטרה מצויד בזרנוק מים ובסוסים אמיצי חזות, אבל מעבר לזה יש אנשים פרטיים. תומר כהנא מספר על ידידו, חאלד אל ג’עאר, אביו של סמי שנהרג בשבוע שעבר
אחד היתרונות של מלחמת ההתשה שמנהלת המדינה נגד אזרחיה הפלסטינים הוא שמעשי האכזריות מטעמה הולכים ומיטשטשים, הופכים שיגרה. ובכל זאת, אסור לתת להרס (בפעם ה-70) של הכפר הבדואי אל-עראקיב להישכח