בכל פעם שהאחר מרים קול, נוכח, מעלה ניחוח, כותב בשפתו, שר, רוקד, מחייך, מפלס את דרכו למרחב של השפה העברית, בכל פעם שהאחר קם ומתחיל ללכת, מבנה הכוח מתערער וגלי הימין מעלים קצף
בעיני נתניהו, כל יוזמת שלום היא מלכודת מוות שיש להיחלץ ממנה בכל תחבולה. הוא מראה לנו בלייב כיצד אפשר לקיים חברה שמבטיחה לאזרחיה רק ״דם, יזע ודמעות״ כשחוזרים ואומרים להם שאין חשיבות לאיכות החיים – מה שחשוב הם ״החיים עצמם״
מול צעדיה האנטי-דמוקרטיים של ממשלת ישראל הנוכחית נעשה ברור: אין מחנה פוליטי המציע אלטרנטיבה ראויה. השמאל הישראלי איבד את הפלסטינים, המזרחים, העולים. הימין מסית נגד ערבים ומפר זכויות אדם. מינויו של ליברמן הוא רק צעד נוסף בהדרדרות המוסרית של ישראל
כיצד ניתן להסביר את תפקודו של פייסבוק בימי שגרה ככלי בשירותו של הסדר הקיים? מבט על אלימות וירטואלית, צנזורה ו״היד הנעלמה״ של הצד הימני של המפה – המגויס כולו להעמקתו של סדר פוליטי הגמוני
בין הפנתרים המבהיקים שמקיפים את שרת התרבות לפנתרים הדהויים והמובסים, בין צ׳כוב ומנשקי הקמיעות לצדק ועוול, בין היות טורף להיות נטרף: הצילום הגאוני שעיטר בסוף השבוע שעבר את שער ״7 לילות״ מנציח רגע קריטי במאבק המזרחי
נדמה לנו שיש הבדל בין הימין והשמאל, בין ההתנחלויות והתנועה הקיבוצית, בין קק״ל ומרצ – אלא שלמעשה בכל אלו יש רוב יהודי-אשכנזי שמרוויח מכללי המשחק הפוליטיים
שיח זכויות האדם הליברלי מתנער מעזרא נאווי, שלא דובר ״אשכנזית״ ואיננו מספיק ״נחמד״. מול השפה הטהרנית הזו יש להדגיש את הסיטואציה של הקולוניאליזם המתמשך בגדה המערבית ולא להדחיק את המציאות המלוכלכת
״עובדה״ סיפרה לנו סיפור טוב, עם התחלה, אמצע וסוף. אך הסיפור האמיתי, שמתרחש עכשיו ומתמשך מזה שנים, הוא החשוב באמת ויש להביא אותו לידיעת הציבור. זה הסיפור על גזל האדמות והכיבוש