הסרת תוכנית המתאר הארצית מסדר יומו של קבינט הדיור היא דוגמא לאופן שבו הרחבת מפעל ההתנחלויות בא על חשבון קידום הרווחה של כלל האוכלוסייה בתוך הקו הירוק, כך ש'סיפוח' דוחק 'פיתוח'
העתירה המזרחית נגד חוק הלאום מאפשרת לנו לחזור לתחילת המאה ה-20, לרגע בו מחיקתה של השפה הערבית היתה חלק משלילת תמונת העולם שהציעו יהודים ספרדים בני הארץ
הפגיעה החמורה באזרחים הלא יהודים של הנגב כרוכה לבלי הפרד בפגיעה בערים היהודיות ובהגברת מצוקתן, בשל מדיניות של העדפת אוכלוסייה חזקה כלכלית ודחיקת אוכלוסיות מוחלשות ממרכז הארץ לפריפריה
מאבק המושתת על שנאת מפא"י ההיסטורית והשמאל הנוכחי יבטיח למזרחים עוד עשורים של אפליה מוסדית. על המזרחים לתבוע הכרה ממשלתית באפלייתם ולהיאבק עם הערבים יחד נגד ההחלשה הכלכלית של היישובים הערביים ועיירות הפיתוח. בעקבות "סלאח, פה זה ארץ ישראל"
סרטו של דוד דרעי "סלאח, פה זה ארץ ישראל" עושה עבודה טובה בלשבור את הלב. דרך נקודת מבטם של תושבי ירוחם שרואים עכשיו בפעם הראשונה את "התמונה הגדולה" אנחנו יכולים לחוות את הייאוש, האכזבה ותחושת הבגידה העמוקה של הציונות והמדינה
במקום ליזום פיתוח אמיתי של הפריפריה, המדינה מעדיפה לתת לאנשים מבחוץ לזכות בפירות השורשים שאנו שתלנו במשך עשורים ובעמל רב. הגיע הזמן שהמדינה תאמין שחיזוק האוכלוסייה מתחיל מבפנים, מאיתנו – בנים ממשיכים, לא רק בקיבוצים!
מה למזרחיםות ולמלחמה? להתנגדות לה ולתמיכה בה? המאמר הזה נכתב בנובמבר 2012, בזמן 'מבצע' עמוד ענן. כמעט ולא היה מה לתקן או להוסיף. קלריס חרבון מציבה את המלחמה האחרונה, הקודמת, והקודמת… בפרספקטיבה מזרחית רחבה
אחרי הפסקת צוק איתן, מה יבוא? התייחסות רצינית לדרום הארץ גם בעת רגיעה? פיתוח הנגב לטובת כל תושביו? פתרון שתי מדינות או מדינה אחת? כמובן שלא. מה שיבוא הוא סבבים נוספים של אלימות קטלנית. והאדמה. לה כבר נמאס. היא רוצה להקיא את כולנו
בין מרוקו לאשדוד, בין ביאליק לבן גוריון: פרק ראשון מספרו החדש של סמי שלום שטרית, "יהודית ודמוקרטית: מבחן בְּחינוך – חיבור על חינוך, לאומיות, אתניות ודמוקרטיה" בהוצאת בימת קדם
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
