התקוממות אזרחית-כלכלית משותפת ליהודים ולפלסטינים, הכוללת פגיעה בנכסים ממשלתיים ובאינטרסים של תאגידים המשתפים פעולה עם המשטר הצבאי בשטחים, מהווה מענה הולם לסרבנות השלום של נתניהו ותיטיב עם רוב האזרחים בשני העמים
ביקור נתניהו בוושינגטון השבוע, לרבות נאומיו בקונגרס ובאייפא”ק, רק מהווה תזכורת לכך שספטמבר מבשר במקרה הטוב דחליל של מדינה פלסטינית בשטחים ודרדור המשטר בישראל לכדי דחליל של דמוקרטיה
היכולת של אנשים בעולם הערבי ואירופה לקחת בידיהם את גורלם ועתידם, צריכה למנוע מאיתנו לשקוע בייאוש ובשיתוק אל מול הציניות השלטונית. מחשבות בעקבות נאומו של אובמה
האם ניתן בכלל לדמיין מדינה אחת בין הים לנהר, מתוך כבלי הפרדיגמה של גבולות 67′? כנס שיתקיים השבוע באוניברסיטת תל אביב מבקש לקיים דיון באפשרות, על מגוון הביקורות שהיא מעוררת
דו”ח בצלם שמתפרסם היום (חמישי) חושף כיצד מנצלת ישראל את המשאבים בבקעת הירדן ובצפון ים המלח בהיקף רחב יותר מבשאר הגדה, באופן הממחיש את כוונותיה: סיפוח דה-פקטו של האזור. קטע מתוך הדו”ח, העוסק בניצול מינרלים וזיהום סביבתי
הפרספקטיבה הפמיניסטית, שלא נענית להפרדה בין השמאל המדיני והשמאל הכלכלי, הולידה חשיבה מחודשת על הסוגיה של צדק חלוקתי גם מעבר לקו הירוק. זה קרה גם כי פמיניסטיות לא מהססות לדחוף את האף לעניינים “לא להן” כמו כלכלה
ההתקפה הנוראה באיתמר הולידה שרשרת דרישות חסרת תקדים מהשמאל שיגנה, אם לא יתנצל ממש, על רציחתם של אזרחים וילדים. כך יוצרים פוליטיקה ימנית, שלא מסוגלת להכיל את ביקורת השמאל. הגיע הזמן לעצור ולהזכיר על מה אנחנו בעצם מדברים
בנייה בהתנחלויות היא צעד פוליטי של ממשלות ישראל לדורותיהן, שנועד לבסס ריבונות ישראלית בשטחים. אין משמעות רבה לשאלת הבעלות הפרטית על הקרקעות, למרות השיח שמקודם על ידי בג”ץ
נשיא ארצות הברית אינו כפוף להגיונות ישראליים והאו”ם אינו גוף יחסי ציבור להצהרות בלתי מחייבות. הגיע הזמן להתנער מחלום השמאל הילדותי על המבוגר האחראי, ולדרוש מנבחרי הציבור בישראל לפעול
כשנבחר, דרש אובמה מישראל להקפיא לאלתר את הבנייה בהתנחלויות כתנאי לשיחות מוקדמות בין ממשלת ישראל לבין נציגי הרשות הפלסטינית ואף הכריז כי ניתן להגיע להסכם שלום בתוך שנה. אז מה קרה מאז?