האידיאולוגיה המצליחה של ה’מלחמה בטרור’ שהגתה משפחת נתניהו עבור האמריקאים בשנות ה-70 ובמרכזה האסלאם כאויב המערב, נשענת על עיקרון ההיררכיה האתנית-גנטית שבו מאמינה המשפחה. כבר אז התגבשה אמונת הנתניהוז בהיות הריבון מעל החוק ובהכפפת התקשורת אליו
הזחיחות שמפגינים שוב ושוב עיתונאי “הארץ” חסרה את ידיעת התחביר והדקדוק של הפוליטיקה הישראלית. הם תקועים בניסיונות פסיכו-פתולוגיים מביכים לפרש את התמיכה המזרחית בנתניהו ומתעלמים ממבנה העומק החברתי ומתובנות שהצטברו לאורך דורות של דיכוי
בעוד גופים כמו הרשות לניירות ערך, המשטרה והפרקליטות עסוקים בניסיון להדביר את מוקדי השחיתות, שרת המשפטים וראש הממשלה עסוקים ביצירת הסדרים מוסדיים שיבטיחו את הפיכתה של השחיתות לחלק בלתי נפרד מהתרבות השלטונית בישראל
מעולם לא התרכז עושר רב כל כך במקום קטן כל כך. אי השוויון העולמי היה מצטמצם אם באי הפורום הכלכלי בדאבוס היו מתחייבים שהונם לא יהיה מבוסס יותר על ניצול עובדים בעולם השלישי, או על הפרת זכויות ושבירת ארגוני עובדים
“דמוקרטיה מתגוננת”, “חיזוק המשילות” ו”צדק חלוקתי” הם דוגמאות לשלל הביטויים וחידושי הלשון המשמשים בפי נתניהו ובכיריו לכיסוי קמפיין רדיפה מתמשך ושלילת זכויות יסוד דמוקרטיות מקבוצות בחברה האזרחית בעלות תפיסת עולם ערכית ופוליטית שונה מזו של השלטון