הצעת חוק "אחריות המדינה לחינוך ציבורי" רק מחזקת את תהליכי ההפרטה, ההפרדה ואי-השוויון ומרסקת את החינוך הממלכתי, ולמה כדאי ללמוד לקח ממה שקרה למערכת החינוך בצ'ילה
מסלול חינוכי אחד מייצר קונפליקט, זעם, ייאוש וניכור, השני מספק את צורכי האליטה, וכל זאת תוך הפרטה ברוטלית. יהודה עמיחי על מציאות שהוא פוגש מדי יום לקראת תחילתה של עוד שנה. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
המשבר העמוק שיצר הניאו-ליברליזם הוציא מיליוני אנשים בעולם לרחובות, ומחייב חשיבה מחודשת אודות ההסדרים הכלכליים הקיימים. מודלים כמו קואופרטיבים, חלוקת מניות לאזרחים, הכנסה בסיסית לכל ועוד מנסים לצמצם את אחד המקורות המרכזיים לאי-שוויון – הכנסות שמקורן בבעלות על אמצעי ייצור. על (אפשרות של) עתיד טוב יותר
כאשר יש עודף בהכנסות ממסים מחזירים חובות (רק כדי לקחת שוב הלוואות בשנה הבאה), ואילו כאשר יש חוסר בהכנסות ממסים, מקצצים בתקציב. זה נקרא ניהול תקציב יעיל. ובינתיים, האזרחים…
לפי בעז תמיר, "יחסי הידברות, שקיפות ואמון יוצרים ערוצי שיח פתוחים המייתרים את מוסד המשא ומתן הקיבוצי". אבל רק מו"מ קיבוצי יכול להגן על מועסקות מוחלשות – בלעדיו, הדיבור על יחסי הידברות, שקיפות ואמון אינם אלא סיסמא ריקה
