הגמוניה
-
ודרעי ממלא פיו מים
אם אריה דרעי החדש עדיין מעוניין לערער במשהו את תשתית הגזענות האנטי-מזרחית בישראל – הוא חייב להחזיר את אריה דרעי הישן. זה שלא התחנף להגמוניה האשכנזית ושתק מחשש שתדבוק בו “עדתיות” -
הזדמנות לפוליטיקה קווירית
קיומו של מצעד רדיקלי לצד מצעד הגאווה העירוני השנה, מעלה שאלות על ה”הומולאומיות” הישראלית, שוויון אל מול שחרור וגם: איך הפך הקוויר לק’? -
זאת לא המסיבה שלי
מצעד הגאווה שייערך ביום שישי הוא מסיבה ענקית שלכאורה מזמינה את “כולם” (לרבות תיירים הומואים עשירים מחו”ל), אך למעשה מדירה רבות ורבים אחרים/ות. המצעד הרדיקלי מציע אלטרנטיבה -
אליטת הפלורליזם כמוצא אחרון
אם מרבית המוסדות השולטים יאויישו על-ידי בעלי תפיסות פלורליסטיות ממגזרים שונים, תיווצר אליטה שתתגבר על כשל האוניברסליזם -
כשברווזים הופכים לברבורים
לא יועילו כל ההצהרות, הזעקות והגינויים. פריחתה של הפרחה, המדירה שינה מנציגי המשטר הישן, מעידה על רנסנס תרבותי ישראלי -
חיזור גורלי
העיתונאים האשכנזים אהבו את סיפור בן העניים שהגיע לגדולה; הפוליטיקאים האשכנזים העדיפו את הבינוניות הצייתנית, על רקע איום הפנתרים השחורים; הוא תפס את עצמו כנסיך שמחלק נדבות אבל לא עשה דבר למען ציבור העובדים וקידם הפרטה. מה בעצם היו ההישגים הפוליטיים של משה קצב כל השנים ששימש כנבחר ציבור? -
פרידה מאמן בחסד עליון
יוסף שילוח התבזבז בגילום תפקידים סטריאוטיפיים, וכשרק ניתנה לו ההזדמנות הוכיח כישרון ענק. כבר לקראת סוף שנות השישים התבטא בצורה גלויה ואמיצה כנגד מנגנוני ההדרה המופעלים כלפי המזרחים


