ביבי כנראה עסוק בלהכין קליפים מצחיקים, להקדים את הבחירות, לריב עם דיסקין. מה אכפת לו מאיזו שכונה עלובה בדרום העיר שמתקוטטת בתוך עצמה. הטור השבועי של יעל בן יפת
התגובה לפשע השנאה כלפי פליטים ומהגרי עבודה בשכונת שפירא חייבת להיות תקיפה וחד-משמעית. אבל לצד זאת, יש לזכור כי צקצוק לשון מול טענותיהם של תושבי השכונה רק מוביל את מי שיכלו להיות בני ברית הישר לידיהם המגואלות שנאה וגזענות של הבן-גבירים והבן-ארים. אבי דבוש על ההכרח בהתארגנות קהילתית כנגד ההפרד…
השר ישי מתעקש להתעלם ממציאות החיים בסודאן ובאריתריאה, ולטעון שצריך לכונן איתן יחסים דיפלומטיים (כבר יש) על מנת להחזיר אליהן את ה”מסתננים” תמורת תשלום. במקום להלך אימים על הפליטים ולקצור כותרות, יואיל השר למלא את תפקידו
נוכח המשבר ההומניטארי המחריף בדרום סודאן, החלטת משרד הפנים לשלוח אל המדינה הצעירה כ-700 מבקשי מקלט מעמידה אותם בפני סכנה קשה. וחוץ מזה, לא מדובר בנחיל אנונימי של פרטים חסרי ערך, שניתן לגרש או לכלוא כלאחר יד
עד שלא נפתור את סוגיית הפליטים, לא נוכל להתייחס לעבר המטריד של 1948 כאל היסטוריה ולמקם ברחובותינו היהודיים שלטים הנושאים שמות של פלסטינים שגרו כאן פעם. גד שפר עם הצעה לפתרון ביניים וירטואלי
שהם באים לעבוד פה, שישראל לא חייבת להם כלום, שבגללם המוחלשים ממילא סובלים יותר. יונתן ברמן ועודד פלר משליטים סדר בדיעות הרווחות על מבקשי המקלט בישראל, וגם מציעים פתרון
מרכזים אותם ב”גטו”, דואגים ששכרם יהיה נמוך, לא בודקים בקשות למקלט מדיני, מאלצים אותם לישון בחוץ – ואשכרה למות מקור. רועי וגנר על היד המכוונת (והנעלמה) של השלטון הארצי והמקומי