Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
שמאל
-
העמוד אינו נמצא
וכך גם השכל הישר. בתגובה לרוטר ולכל מי שעושים ימים כלילות בהצלתנו מידי עוכרי ישראל -
לבנות ולהיבנות בה
תביעות שמזרחים ופלסטינים נלחמים עליהן שנים כמו דיור ציבורי או הפסקת הריסות הבתים, מתקבלות בחפץ לב רק כאשר הן נישאות על כנפי המהפכה החברתית ומתורגמות משיח קולקטיבי לשיח אינדיבידואלי. מחאה על תנאי -
את הגזענות תשאירו בבית
בחסות אידיאולוגיית החיבוקי, נתבקשו השמאלנים ש”לא לעורר פרובוקציה” מול ברוך מרזל ואיתמר בן דביר שנחתו במאהל ברוטשילד. אבל אם קבוצה שקוראת ל”תל אביב יהודית בלבד” לא פוגעת במחאה – כנראה שזו לא המחאה שלי -
הטלוויזיה היא שלנו
החדשות הטובות: עשרות-אלפי ישראלים הצליחו לפזר את מסך העשן של התעמולה הניאו-ליברלית בטלוויזיה המסחרית. החדשות הרעות: אין שם כמעט מי שיסביר את הדרישות שלהם -
מהפכה זה גם כיף
ד”ה לורנס מזכיר לנו שמהפכה הולכת טוב עם עראק -
ביבי לא יהפוך לאנטי-ביבי
ועל כן יש לחשוב איך לממש את המהפכה: הקמת מפלגה חדשה, תמיכה נוספת בחד”ש, השתלטות על מפלגות קיימות, וכמובן חיזוק ארגוני עובדים קיימים הם רק חלק מהאפשרויות -
שלד בארון "תהליך השלום"
המחשבה שניתן לייצר הומוגניות של זהות לאומית-אתנית על פני מרחב טריטוריאלי סגור הרמטית, היא הרסנית. תיאוריה פוליטית יהודית חדשה חייבת לחזור ל-48′ כנקודה ארכימדית למחשבה על הסכסוך ולהגדרת הריבונות במתכונת חדשה -
השמאל הציוני תוקף מהמסך
הסאטירה נובחת, אבל על העץ הלא נכון. איך יוצרי פולישוק מייצרים דמגוגיה נבובה ומשעתקים את קלישאות השיח הניאו-ליברלי -
האזרח גדעון ספירו
חופש הביטוי אינו מתנה של השלטון לנתיניו אלא עבודה משותפת של הכלל והפרט שבתוכו. גדעון ספירו פועל באומץ לב למען המשך קיומו -
בעיה או אויב?
על האופן בו אנחנו ממסגרים סוגיות חברתיות ומיקומן בשדה הפוליטי
