אז כמה מאיתנו נדרשו לשאלה על מה הם מוכנים לוותר בכדי לאפשר קיום משותף עם החרדים? משה שריקי על ההכרח לנסח “טוב כללי” מאחד ולא מפריד בין הציבור החילוני לציבור החרדי, אגב הדיונים על חוק טל. בדיוק ההפך מכל הירון לונדונים
הריני להודיע בקול רם שקול מזרחי מתקדם, אוניברסלי, היה בארץ תמיד מראשית הציונות ממש. אם הוא נכשל, והוא נכשל, זה לא קרה בגלל “פוליטיקה של קורבנות” אלא בשל ההתנכלות המתמדת של המדינה והחברה ההגמונית האשכנזית. צבי בן-דור על מאמרה של אווה אילוז
אפשר היה לצפות שאנשי ש”ס, לאור מה שעברו בתוך החברה החרדית-אשכנזית, יבקשו להילחם בכל תפיסה היררכית, גזענית ומדירה. ליאת שטייר-לבני מסבירה איך קרה בדיוק ההפך ביחס לאתיופים
עתידו של המאבק הנוכחי טמון ביכולת לייצר קואליציות חדשות, שבהן לקבוצות המוחלשות חלק שווה ערך – אחרת הן תמשכנה לזהות את האינטרסים שלהן במקומות אחרים. וזה בדיוק מה שלא הצליח בפעם האחרונה שניסו לעשות פה שינוי
עם תיקי הפנים והשיכון יכולים היו שרי ש”ס לדאוג שחייו של חולדאי יהיו קשים יותר, כשהוא מתמיד בסירובו העיקש לטפח את החינוך בשכונות הדרום בעיר. חנוטים בחליפותיהם האירופאיות, הם דואגים בעיקר לעצמם
אם אריה דרעי החדש עדיין מעוניין לערער במשהו את תשתית הגזענות האנטי-מזרחית בישראל – הוא חייב להחזיר את אריה דרעי הישן. זה שלא התחנף להגמוניה האשכנזית ושתק מחשש שתדבוק בו “עדתיות”
גם אם לא ראית ממטר את הקהל ממנו יצאת, גם אם בחרת להימלט מכל מה שהזכיר לך את חובותיך החברתיות – ביום צרה, אל תהסס לשלוף את הטיעון העדתי. צרור עצות לפוליטיקאי המזרחי בעקבות אלי ישי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
