אין לי אחות 2012
פסיכואנליטיקאית ישראלית שחיה בברלין מזה 17 שנה (עלייה ראשונה של האינתיפדה השנייה). ערכה את האתר “קדמה”, במה לדיון מזרחי
את מאמרה “אין לי אחות” כותבת מרב בטיטו ככתוב אישה לאישה, תוך שהיא מסמנת עצמה כמזרחית. אך למעשה היא עסוקה בעיקר בלהסביר לקוראיה מדוע היא אינה מזרחית. למראית עין, אפשר היה לחשוב שהיא ערבייה, ממש כמו חנין זועבי. כי הרי הוריהן דיברו “כמעט את אותה שפה ערבית”. כמעט. וייתכן שלו היו נפגשות הייתה בטיטו מחבקת את זועבי (ברור שזועבי היתה רוצה להתחבק איתה, אין שאלה) ו”מספרת לה עד כמה מכאיב לי הכיבוש הישראלי בשטחים”. אין לנו ספק שזועבי מאוד מתעניינת בכאב של בטיטו מהכיבוש “שנכפה על כולנו”, וממילא אין כמו ערבייה בעלת לב חם כדי לתנות באוזניה את הכאב. אבל מסתבר שזועבי לא מתאימה לתפקיד. אי אפשר אפילו לפנטז איתה ביחד “בקול על היום בו נשים יעשו” מה שיעשו. כי היא מרירה ומרשעת. היא לא הערבייה שמתאימה לבטיטו, שקוראת לעצמה פמיניסטית ומזדהה עם תנועת אחותי כביכול, אבל משתמשת בכל הסטריאוטיפים השוביניסטים כשהיא מתייחסת לזועבי כמו מכשפה ש”כפאה שד”, מרושעת ו”ספנית ראשית” אומניפוטנטית.

זועבי זוכה לקיתונות ומלוהקת באופן תדיר בעיתונות הישראלית כמכשפה, כמיטב המסורת השוביניסטית-לאומנית. המעניין הפעם הוא שהביקורת מגיעה מאישה מזרחית שמתאמצת מאוד – ולא באלגנטיות, לפחות בשביל התענוג, קצת סלסולים אוריינטליים לחבר’ה ולא בכזו שקיפות – להראות שהיא אשכנזייה.
ראשית, תוך התכתבות עם גולדה מאיר, מספרת לנו בטיטו ש”זועבי לא נחמדה”. ממש אפשר לשמוע אותה הוגה במבטא אמריקאי את ה”מזועעעזזזזעעעת” ההיסטורי ההוא, שאולי ישכנע את הקוראים האשכנזים לחשוב שבטיטו רק נושאת שם ערבי, אבל היא לא באמת ערבייה. ולעצם הטיעון, ממתי פוליטיקאית אמורה להיות נחמדה? ועוד בתור אישה. הדבר האחרון שאישה פמיניסטית רוצה להיות זה נחמדה, אבל בטיטו חושבת כנראה שהיא כותבת חוות דעת למועדון פנויים פנויות: כאילו שצריך לתאר את מידותיה של זועבי כדי למצוא לה איזו מתחבקת תורנית שאיתה אפשר לפנטז יחד בקול.
משם עוברת בטיטו להשמצה של זועבי ש”התנדבה לנפק פנינים המתארות את הציונות כגזענות קולוניאליסטית”. כלומר: אין פה שליית פנינים אמיתיות אלא ניפוקן, כאילו היו מניות בשוק. בסרט הזה למשל, שהונפק על-ידי ממשלת ישראל, אפשר ללמוד על נפלאות הציונות הגזענית והקולוניאליסטית, כשהחיילת האשכנזייה רותי “יורדת” לעולמו החשוך של סעדיה. מיטב המוחות היהודיים הגו את התסריט הזה. לא חנין זועבי. ואפילו בתה של השחקנית הראשית שגילמה את רותי הודתה כי היא מתביישת על כך. גם משהו שבטיטו יכולה ללמוד ממנו.
בהמשך מספרת לנו בטיטו על הכנס על שמה של ויקי שירן ז”ל שאליו הוזמנו רבות וטובות, כמו למשל ציפי לבני, פושעת מלחמה לפי החוק הבינלאומי, המבוקשת בחו”ל על מעשיה. וכאן גם מבהירה בטיטו ש”מורשתה של שירן, הרואה בייצוג שוויוני לנשים תנאי הכרחי לקיומה של פוליטיקה תקינה, היא זו שהביאה את המארגנים להזמין גם את חנין זועבי”. ובכן, מדובר בשקר גלוי של בטיטו. הכנס תוכנן ללא ייצוג של נשים מזרחיות ופלסטיניות. מה שהביא להזמנת זועבי הייתה דווקא הביקורת של נשים מזרחיות על רוני הלפרן, מנהלת החוג למגדר בבית ברל ע”ש ויקי שירן. שולה קשת, מנכ”לית אחותי, איריס זריני מאוניברסיטת בן גוריון והסוציולוגית אורטל בן דיין, גם היא פעילה ב”אחותי” – כמו גם פעילות רבות ותומכות אחרות – נפגשו עם רוני הלפרן לבקשתה, אחרי שהביקורת הובעה.
הלפרן הסכימה להזמין את זועבי, ולטענתה הנהלת בית ברל דרשה לאזן את הופעתה של זועבי במישהי מהימין הקיצוני. וכל זה מכיוון שבישראל להגיד “מדינת כל אזרחיה” נחשב ל”שמאל רדיקלי” (אני, למשל, חיה במדינת כל אזרחיה. במדינה שלי, כמו בכל דמוקרטיה מערבית, דווקא מי שמתבטא ואומר שזוהי לא התצורה הפוליטית הנכונה, נחשב גזען). כל זה מכיוון שציפי לבני, שבינתיים הלכה לישון, נחשבת לנורמה: בישראל זה לחלוטין מקובל לעבור על החוק הבינלאומי ולהפציץ נשים וילדים בפצצות זרחן לבן. כלומר, בבית ברל לא “נזכר פתאום מי מהמארגנים” וביטל את השתתפותה. בית ברל דרשו “איזון” ורוני הלפרן סירבה, משיקולי זמן ומסגרת. וכמחאה על כך ביטלו הנשים המזרחיות שהוזכרו למעלה את השתתפותן.

ואז מספרת לנו בטיטו שהיא גם הגיעה עם DNA מזרחי לעולם ומזכירה לנו שמדובר בענין טכני: מן מולקולה כזו. אבל זה לא עניין מהותי, תרבותי עם תוכן. הנה, היא יכולה להשיל אותו מהר מאוד ומספרת ש”לילדיי אני מדגמנת ליברליזם פוליטי מופלג”. ממש מעבירה הלאה ידע על העוול ש”אנו גורמים לעצמנו ולשכנינו במדיניות הכיבוש שלמעשה נכפתה על כולנו”. פה כבר עוברת בטיטו לשימוש בבנין חצי סביל “נכפתה”, כאילו מישהו כפה על ישראל לבנות התנחלויות ולשכן בשטחים חצי מליון איש. ואז בא השוס. בטיטו ממהרת להבהיר לאשכנזים – כמו דנקנר בשעתו, שאין לה אחות.
ההתנערות מהאחיות היא החלק המעניין במאמר: לא זועבי עצמה. בטיטו לא מסוגלת בכלל להכיר בכך שזועבי היא בן אדם עם צרכים ורצונות משלה. היא משתמשת בה כדי לשכנז את עצמה ולהגיד שהיא לא אחותה של זועבי ולא אחותנו אנו, המזרחיות הרדיקליות. היא מתגרשת מאיתנו, בלי שבכלל התחתנו איתה. וכאן עולה השאלה: למה היא צריכה את זה? מישהי רוצה להיות אחות שלך בכלל? מדוע את צריכה להכריז קבל עם ועיתון שאת לא כמונו? אולי מכיוון שבעומק לבך את יודעת שבשביל האשכנזים “כל המזרחיות הן אותו הדבר” והם חושבים שאם קוראים לך בטיטו, אז את כמו אוחיון, בן דיין, לוי, זריני ואחרות.
הרי אילו לא היית מאמינה שאת חיה במדינה גזענית וקולוניאליסטית, לא היית צריכה לערוך את טקס ההתבדלות הזו מזועבי. זה החלק שלך, הערבי, שעובר בדם ובתרבות. כמה שלא תשסי בילדייך טיעונים (למה צריך להיות כך כך אגרסיבית כאן? אולי את רוצה להוכיח לאשכנזים שאת הפראות הקמאית שלך את מנתבת ליורים ובוכים אמיתי וטוב?), ילדים יונקים מחלב אמם לא טיעונים אלא רגשות. כנראה שינקת את הגזענות שמשפחתך חוותה עם חלב אמך, אם את צריכה עכשיו לירוק אותה החוצה כמו אמנון דנקנר. יצאת טוב בטיטו, כמו אחלה גבר אשכנזי!


