• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הימין הקיצוני עדיף

כישראלי-ציוני מייצג שלמה אבינרי את השיח הישראלי הקלאסי להסבר הנכבה על בסיס האשמת הפלסטינים באסונם. תגובה
תמר עמר-דאהל
הפרחת בלוני הנכבה של קואליציית נשים לשלום, 11.05. צילום: גל לוגסי

הניסיונות של גורמי ימין קיצוני בישראל לאסור על אזרחי ישראל הערבים לאזכר את הנכבה הוא מרושע, נואל ונידון לכישלון. מאידך גיסא, יוזמות של השמאל הקיצוני, שנועדו להפוך את יום הנכבה ליום זיכרון משותף של כל אזרחי ישראל – נידונו גם הן לכישלון.

כך כותב שלמה אבינרי אתמול (רביעי) במאמר “כאב הפלסטינים ואחריותם” בהארץ. אבינרי, התופס עצמו כישראלי ליברלי, מוסיף ש”היושר מחייב ישראלים ליברלים דווקא להתמודד עם הנושא,” וכמי שהוא בראש ובראשונה ציוני, מדגיש שישראל “איננה מדינה דו-לאומית” משום שישראל היא מדינת היהודים.

כישראלי-ציוני מייצג הכותב את השיח הישראלי הקלאסי להסבר הנכבה על בסיס האשמת הפלסטינים באסונם: “המכשול שעמד עד כה בדרך של כל ניסיון רציני בכיוון הזה (להתמודד עם זכרון האסון) הוא האופן שבו הנכבה מוצגת בנרטיב הפלסטיני.”  הנכבה, הוא מבאר, “הייתה תוצאה של מפלה צבאית ומדינית, שנבעה מהכרעות פוליטיות שיש להן אחראים.” ואלה הם כמובן מי שלא הסכימו לקבל את תוכנית החלוקה מ-1947.

אבינרי שב ומדגיש: “השיח הפלסטיני אינו מתמודד עם העובדה, כי הכרעות פוליטיות ערביות הן שהמיטו את האסון הנורא על הציבור הפלסטיני… עד היום אין נכונות להתמודד עם עובדה פשוטה: ההחלטה לצאת למלחמה נגד החלטת החלוקה של האו”ם היתה משגה מדיני ומוסרי נורא של העולם הערבי.”

מה שמרתק בשיח הישראלי-המאשים של איש מדעי המדינה הציוני הוא ההתעלמות המוחלטת מהמשמעות של האידיאולוגיה הציוניות עצמה  לאותם לא-יהודים שחיו בפלסטין: הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. יותר מכך: אבינרי מתעלם מהנעשה באותה ארץ מאז אותה מלחמה: הבאה ויישוב יהודים על שטחי ארץ ישראל שנכבשו ב-1948 ואלה שב-1967. כל זה, מה לעשות, נעשה על חשבונם של הפלסטינים. זוהי המדיניות הישראלית שמטרתה לבסס את המדינה היהודית בארץ ישראל. מטרה לגיטימית אם אתה ציוני, לא אם אתה לא-יהודי שחי במקרה באותה ארץ.

אי לכך, ההיצמדות דווקא של הציוני-הליברל לשיח המאשים כלפי הפלסטינים על החלטה שלהם מ-1947 מעידה יותר מכל על חוסר היכולת שלו עצמו להתמודד עם המשמעות של האידאולוגיה הציונית והמדיניות של ישראל לאותה קטסטרופה פלסטינית שנמשכת עד היום. האחריות לדיכוי ונישול של אותם תושבי הארץ הלא יהודים היא בעיקר של ישראל. ישראל היא גם זו שנלחמת מאז 1949 בפתרון של מדינה פלסטינית בשטחי ארץ ישראל. מסיבות אידאולוגיות, יש להדגיש.

לכן, ההשתקה של הנכבה המיוחסת לימין הקיצוני עדיפה בעיני על פני ניסיון ההתמודדות של הציוני הליברל. הימין הקיצוני לפחות לא מאשים את הפלסטינים באסונם שלהם. הוא יודע גם יודע שיש סיבות טובות מצידה של ישראל הציונית לרצות בהמשך ההדחקה.

הכותבת היא היסטוריונית המלמדת באוניברסיטה החופשית בברלין

כנראה שיעניין אותך גם: