החיים בגטו די נוחים
מדינת היהודים הוקמה על בסיס ההנחה כי היהודים יהפכו לאומה נורמלית ככל האומות, אם רק ישוכנו בטריטוריה נפרדת ומוגדרת. התנועה הציונית סילקה מתוך האומה שניסתה לגבש את עם הילידים שבארצו התנחלה. נשארה רק הדת כדבק המחבר בין יהודי רוסיה לבין יהודי תימן: סידור התפילה היהודי על גוניו, ההלכה היהודית והשפה ההיסטורית העברית שחולצה מכתבי הקודש ועברה החייאה. בניסיון למנוע התבוללות ונישואי תערובת, החליטו אבות הציונות להקים בפלסטין מדינה יהודית ולא מדינה דמוקרטית. במקום להפריד את הדת מן המדינה החדשה, כרכו אלה את הדת והמדינה יחד, ונמנעו מליצור חוקה דמוקרטית המכירה ביושבי הטריטוריה כאזרחים שווים.
כך, מי שרוצה להפוך לאזרח ישראל חייב להיוולד לאם יהודייה, לא משנה מהיכן, או להמיר את דתו ליהדות. בכך נבדלת ישראל מכל המדינות הדמוקרטיות, כולל אלה שנוצרו על-ידי קולוניזציה כמו ארה”ב, אוסטרליה, ניו-זילנד ועוד. ידמו לנפשם הקוראים כי מי שהיה רוצה להפוך לאזרח צרפתי או הולנדי, למשל, היה חייב לעשות זאת דרך מיסה בכנסיה קתולית או בטקס דתי אחר (שבכל מקרה הנו תהליך קל ונגיש בן שעה-שעתיים, הרבה יותר מהליך הגיור האורתודוכסי ליהדות המחייב התמסרות של שנות לימוד ומהפך של ממש בחיי היומיום).
אולם המדינה היהודית אינה רק תוצר של התנועה הציונית, שהייתה בסופו של חשבון שלוחתה ההיסטורית של יהדות ההלכה, אלא גם תוצר האינטרסים של אותן מעצמות, שמילאו או קיוו למלא תפקיד דומיננטי בעיצוב המזרח התיכון לטובתן ולניצול משאביו הטבעיים. תחילה היה זה האימפריאליזם הבריטי, שבחיקו התפתחה ההתיישבות היהודית. עם שקיעתו, במשך ואחרי מלחמת העולם השנייה, הפכה ארה”ב לבעליו של הנכס האסטרטגי הקרוי “מדינת היהודים”. יחד עם ברית המועצות שנשלטה בידי הביורוקרטיה הסטליניסטית, נוצרה המדינה היהודית שתפקידה לפקח על פיצול העולם הערבי ומניעת שינויים במשטריו.


הצורך בנכס זה נובע מן העובדה שהוא מצוי במזרח התיכון, המכיל אוצרות נפט עצומים, בעוד ארצות האזור אינן יכולות לשבור את מעגל הקסמים של עוני, נחשלות, היעדר תיעוש ודמוקרטיציה, המצריכים כולם הפסקת אספקת אנרגיה זולה לארצות המפותחות ושימוש באוצרות הטבע לטובת ההמונים בארצות אלה. תפקיד ישראל באזור הוא לשמור על המשך המצב הקיים ובעת הצורך להעניש את המשטרים או הכוחות הרוצים לשנותו.
בשל תפקידה זה נהנית ישראל מסיוע מסיבי של ארה”ב, ואף מתמיכת מעצמות אחרות הנהנות מהמשך המצב הקיים. זו הסיבה שלמרות שישראל היא מעצמה צבאית המחזיקה בכל סוגי הנשק להשמדה המונית, כימי, ביולוגי וגרעיני, המקיימת מדיניות אפרטהייד הגובלת בג’נוסייד מול הפלסטינים ואשר מעולם לא החמיצה הזדמנות לשימוש בכוח צבאי, אין היא מוגדרת כ”מדינה מטורפת”. זו הסיבה שכיום תומכת ארה”ב בדרישת ישראל מהפלסטינים להכיר בה כמדינת יהודי העולם כולו, שבה יהיו הפלסטינים דיירי משנה והחילוניים “חמורו של משיח”.

גטו יהודי על אדמת פלסטין
רוב אזרחי ישראל הרשומים כיהודים, רואים עצמם כחילוניים. למרות זאת, כידוע, נכפים עליהם חוקי ההלכה היהודית כחוק מדינה. לידות ופטירות, נישואין וגירושין, חוק איסור גידול חזיר ומכירת לחם בפסח. כאשר מתנדבת חסרת דת מדנמרק, למשל, מבקשת להינשא לבן קיבוץ אתאיסט, היא נדרשת להתגייר – כלומר לעבור לדת היהודית ואף להיות יהודייה שומרת מצוות. כדי להפוך את התהליך הזה לקצת יותר נעים פתחו קיבוצים רבים אולפני גיור (סיבה נוספת לכך היא שחוקי הקרן הקיימת אוסרים על לא-יהודים לחיות על “אדמת הלאום”, כלומר על אדמות המדינה) ולכן חלה על השיקסע חובה בגיור אורתודוקסי כמובן. כך, למרות שהזרם הזה מהווה מיעוט בקרב היהדות, הוא שולט במדינת ישראל.
מתברר איפה כי כדי להשתייך ל”עם היהודי” אין זה מספיק להמיר את הדת בטקס דתי, אלא יש לעשות זאת רק דרך רבני הכת האורתודוקסית. אלה העושים זאת בישראל דרך רבנים קונסרבטיביים או רפורמים אינם מורשים להצטרף למה שמכונה “העם היהודי”. היהודי במדינת ישראל הינו קטגוריה פוליטית המקבילה ל”לבן” במשטר האפרטהייד של דרום אפריקה לשעבר. כדי לסגור את המעגל ההזוי, הצבא הישראלי הצטרף למגיירים ומקיים אולפני גיור אורתודוקסיים כחלק ממערכת הבטחון.

כך שחזרה הציונות על אדמת פלסטין את ביצורי הגטו היהודי המזרח-אירופי שממנו ניסו פעיליה המוקדמים להימלט. החיים בגטו די נוחים יחסית לסביבה המזרח-תיכונית. רק יהודים יכולים לצאת מהגטו בידיעה שמותר יהיה להם לחזור. יהודי-ישראלי ששהה בחו”ל מספר שנים, וארגן לעצמו קצת רכוש ודרכון זר, לא ייתקל בכל בעיה בשובו ארצה. ערבי-ישראלי שעשה כמוהו, יאבד את אזרחותו הישראלית ולא יוכל לשוב. כמו כן, לא יוכלו לשוב בני זוג לא-יהודיים של יהודים-ישראלים שעלו לישראל כזוג ואז התגרשו. ערבי תושב ירושלים שנולד בה ונהנה מזכויות תושב מוגבלות לא יקבל דרכון ישראלי אלא תעודת מסע, ואם ישהה בחו”ל למעלה משלוש שנים לא יורשה לחזור למולדתו ולביתו.
גם יהודי אזרח ישראל לא יוכל להינשא לבן זוג לא יהודי ב”דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”, משום שאין בה רחמנא ליצלן נישואים אזרחיים, ואין בנמצא אף רב, קאדי או כומר שיוכל להשיאו. הוא לא יוכל גם לשאת במולדתו חיילת בצה”ל, שאביה יהודי אך אמהּ אינה יהודייה. כאשר יקנה ירקות בשוק או בסופר, הוא יהיה חייב לשאת בהוצאה נוספת של 10% על המחיר, בגין 10% של ירקות ופירות שהושמדו בידי משגיחי הכשרות כזכר למס לבית המקדש.
עשרות-אלפי משגיחי כשרות בישראל המשגיחים על שווקים, מסעדות, חוות לגידול בשר, מועצות דתיות, מקוואות ומלונות, מפעלי מזון, תרופות וחומרי ניקוי, חיים על חשבון משלם המיסים הישראלי. אלפי משגיחי כשרות נשלחים לחו”ל לפקח על כשרות יקרה למען האזרח הישראלי החילוני, שאינו מודע כלל לעובדה שעשירית מבקבוקי היין הצרפתי הכשר שקנה נשפכו על אדמות פרובאנס כדי להציל את נשמתו, ואם הוא גם ציוני וגם אתיאיסט הוא יוכל להתנחם ולומר לעצמו: אני יודע שאין אלוהים, אבל הוא נתן לנו את הארץ.
ישראל כיום היא המקום שאין פחות בטוח ממנו ליהודים בעולם כולו. מקום שבו נהרגים יהודים אך ורק בשל העובדה שהם יהודים. אך לא רק יהודים “טהורים” נהרגים בהגנה על המדינה היהודית. בספטמבר 2004, למשל, נהרג בפיגוע במחנה צריפין רב”ט פליקס ניקולייצ’יק, חייל ישראלי בן 19 שהיגר לישראל שבע שנים לפני כן, משום שאבי סבו היה יהודי. אביו הנוצרי שקיבל אזרחות ישראלית, דרש להזמין כומר ללוויה הצבאית ונדחה בטענה שאין כמרים בצה”ל. פליקס שלא היה זכאי כאביו לאזרחות ישראלית (דור רביעי ליהודי שעליו כבר לא חלים חוקי נירנברג), נקבר ללא טקס דתי למורת רוחו של אביו ומשפחתו. בצבא של מדינת היהודים יש רק רבנים, ועד היום לא נתמנה אף כומר או קאדי לצבא של “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”.
ההיסטוריה נוקשת על הדלת
בשנת 2002 החליטה ממשלת ישראל על מחיקת רישום “הלאום היהודי” מתעודת הזיהוי של היהודים הישראלים. השרים הנכבדים דימו כמובן בנפשם שזהו צעד פרגמטי קטן שנועד להוציא את ממשלת ישראל מהבוץ שרקחו המפלגות הדתיות, שדרשו לא לרשום רפורמים כיהודים במרשם התושבים, בניגוד לקביעת בית המשפט העליון. הרעיון למחוק מתעודת הזיהוי של האזרח הישראלי את סעיף הלאום היה צעד קטן שנועד רק להשאיר את הזאב שבע ואת החזיר שלם.
המהלכים האלה המהווים צעדים מקריים כביכול, חושפים חוקיות היסטורית. ההכרח למחוק את סעיף הלאום מראה כיצד נכשלה הציונות בניסיון ליצור אומה מודרנית על בסיס מיתוס אטביסטי. אי-הרצון להפריד את הדת מהמדינה הביא לניסיון עקר של אומה על בסיס דת. הרעיון הפשוט כי לאומיותו של האזרח הישראלי יכולה פשוט להיות ישראלית, לא עלתה כלל על הדעת משום שהציונות לא מכירה לאום כזה (ומדינת ישראל מתנגדת בתוקף לכל יוזמה של פרטים להגדיר את לאומיותם כ”ישראלית”).

מחיקת סעיף “הלאום היהודי” – האקט שנאלצו השרים לעשות מחוסר ברירה – מהווה תזכורת הדומה לנקישת ההיסטוריה על הדלת. לא ניתן להפריד את הדת היהודית מן המדינה היהודית ללא ביטולה של האחרונה. הייתה זו (עוד) תזכורת לצורך ההיסטורי הדחוף בהקמתה של מדינה חילונית דמוקרטית, דרך כינוס אסיפה מכוננת של כל תושבי פלסטין ההיסטורית, אסיפה שתיתן חוקה שוויונית לארץ השסועה ותכונן מדינה בה הדת או היעדרה הינו עניינו הפרטי של כל אזרח, והלאום מורכב מכלל האזרחים.
***
חיבור זה נכתב במודע כדי לשמש נשק תיאורטי ליושבי טריטוריית האפרטהייד בפלסטין ולחמשם למאבק נגד האידאה של המדינה היהודית ובעד מדינה חילונית דמוקרטית. אם חפצי חיים הם, עליהם לדחות מכל וכל את האידיאולוגיה הריאקציונית כי מדינה יהודית היא מוסד שיכול לקיים קהילה של אנשים חיים באופן דמוקרטי. יכולת זו דומה ליכולת של מדינה אסלאמית או מדינה קתולית, וחיסולן של מדינות הבנויות על מסד דתי היא צעד הכרחי עבור יצירת קהילות חופשיות של בני אדם.
אי אפשר להכחיש כי הדת היא הדבק היחיד המחבר את הקבוצות השונות של בני הדת היהודית בישראל. דת זו משמשת כמכשיר להבחנה ברורה בין היהודים ושאר תושבי האזור, וזו הסיבה שהאימפריאליזם תומך באופן עקבי ומובהק במדינה יהודית כפלסטין. אין לאימפריאליזם כל עניין במדינה דמוקרטית היכולה לשמש בסיס לצמיחת אומה מודרנית ועצמאית, בעלת מרכיבים שונים השווים בזכויותיהם.
המאבק להפיכת המדינה היהודית למדינה חילונית דמוקרטית הוא במהותו גם מאבק אנטי-אימפריאליסטי. מדינה יהודית היא בהכרח שם נרדף למדינה זרה ועוינת במזרח הערבי, המהווה את זרוע הברזל המקומית של האימפריאליזם. מי שאינו רוצה להיות חלק ממכונת המלחמה והדיכוי הזו חייב להצטרף למאבק בלתי מתפשר נגד המדינה היהודית.
הכותב הוא פעיל פוליטי ותיק, ערך במשך שנים את עיתוני “מצפן”. מאמר זה הוא חלק מספר שנמצא בכתובים


