מילה מלוכלכת

בעקבות פרסום פרשת הקשר בין המרצה לסוציולוגיה ד”ר גדעון ארן לאורטל בן דיין, התפתחה לה אתמול שיחה בין מגישי התוכנית “המילה האחרונה” קובי אריאלי ועירית לינור (יום ד’, החל מדקה 33), בה הביעה לינור את דעתה בפרשה. בין היתר, אמרה כך:

הסטודנטית, שאינה קטינה ואינה ילדה בת יומה, ניהלה רומן עם המרצה הנשוי שלה. בלקסיקון שלי קוראים לזה זונה. (…) הוא נשוי בעצמו, ברור שגם הוא זונֶה (…) אבל העניין הזה שאת מתעסקת עם גבר נשוי ואחרי זה באה לייבב שהוא לא התנהג אלייך יפה (…) העונש של בחורה שמתעסקת עם גבר נשוי, שתאכל אחרי זה חצץ.

היא בחרה לסיים את דבריה בקריאה הנרגשת: “בנות, יש מספיק גברים רווקים וגרושים בעולם”.

ניתוח פמיניסטי, מעמדי ואתני של דברי לינור אפשר לקרוא בשלושה פוסטים מרתקים שפורסמו בבלוג “ראומה”, שם מצוינת העובדה שד”ר ארן לא היה נשוי בזמן הפרשה וכי לינור גם טעתה בסכום הפיצוי שהוענק לבן דיין. העמדה העולה מדבריה של לינור הולמת לחלוטין את תמונת עולמה וערכיה, המגולמים בבמה שבה היא משמיעה את דבריה. כך, לפני מספר שנים יצאה הסופרת וההוגה בהכרזה שאין דבר כזה “תרבות ערבית”; ואכן, מי שמאזין לשידורי גלי צה”ל יגיע למסקנה שלא רק שאין תרבות ערבית, אלא שבישראל אין כלל ערבים.

לפני שנה וחצי הביאו חיילים מארגון זכויות האדם “שוברים שתיקה” לידיעת הציבור עדויות על התעללות יום-יומית של חיילי צה”ל בפלסטינים, ובתגובה קראו אריאלי ולינור למאזינים “לנפח להם את הצורה”. “במקרה של בוגדים שמאלנים עם בעיות זהות שלא סגורים על עצמם, מלשינים עלינו למחנה אחר (…) השאלה היא מדוע החזקים שלנו לא מנפחים להם את הצורה ושולחים אותם הביתה עם צלקות?” תהה אריאלי בשידור. לינור הוסיפה, כי הארגון “הקריץ דו”ח עם כל מיני האשמות מגוחכות ולא מבוססות (…) תבסס את עצמך, יא זבל”.

בתגובה לתלונה שהוגשה על דברים אלו סיפק מפקד התחנה יצחק טוניק את התגובה הבאה: “ראוי לזכור שהדברים נאמרו במסגרת ‘המילה האחרונה’, שהיא תוכנית פובליציסטית שמוגשת על ידי צמד שדרים שמייצגים לרוב מחנות שונים ודעות שונות”.

צודק המפקד. הפלורליזם הפוליטי והתרבותי המגולם בשידורי התחנה, שבה העורך הראשי מכונה מפקד, נע במרחב שבין קובי אריאלי לעירית לינור. מה שמעניק חסינות לחירות הגידוף של לינור היא אכן האכסניה: תחנת הרדיו של בעלי זכויות היתר מהאליטה האשכנזית, מגילומיו המובהקים של הנפוטיזם הישראלי, הנסמך על שימוש לרעה במשאב ציבורי המשחית את התקשורת והדמוקרטיה הישראלית.

באכסניה הייחודית הזאת נהנית לינור מהחירות המוחלטת לכנות את אורטל בן דיין “זונה” ואת אנשי שוברים שתיקה “זבל”, מבלי שלהם תהיה זכות תגובה. שימשיכו לאכול חצץ.

***

לקריאה נוספת בנושא:

כשמדברים על “מינוף” / יונתן אמיר

על ההתנכלות / צילי פז-וולק