• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אפקט מצנן לדמוקרטיה

לצורך היציבות השלטונית במערכת הפוליטית, ממשלת ישראל בראשותו של נתניהו מקריבה את ערכי הדמוקרטיה הבסיסיים, ותומכת בחוקים מסוכנים ואנטי-חוקתיים. בעקבות אישורו של חוק החרם בכנסת
זהבה גלאון

כדאי לשים את הדברים על השולחן: הקואליציה החליטה לנהל מערכה נגד המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. זאת המשמעות האמיתית והעמוקה של חוק החרם, שאושר אתמול (ב’) במליאת הכנסת. בלי מחשבה, בלהט לקדש את הכיבוש, הורסת הקואליציה חלקה אחר חלקה במפעל הציוני. אנחנו לא חיים במדינה דמוקרטית, אלא נשלטים על-ידי כיבוש ודיכוי שיש להם מדינה. הקואליציה המתנחלית מחרבת את היסוד ואת מעט הלגיטימציה שעוד נותרה למדינת ישראל בעולם.

כיבוש שיש לו מדינה

למעשה, אם רוצים לדייק, צריך לשנות את שם החוק לחוק לעידוד פגיעה במדינת ישראל, באמצעות הפיכתה למדינת דיכוי. בעולם החופשי יסתכלו היום על תוצאות ההצבעה וישאלו את עצמם האם ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית. האם מדינה שבה הרוב מחוקק חוקים נגד המיעוט נגד מחאה פוליטית אזרחית, לגיטימית ובלתי אלימה, משתייכת עדיין למשפחת המדינות הדמוקרטיות או שהיא עוזבת אותה ומצרפת את שמה לרשימת מדינות שהרבה יותר קל להחרים.

משטר דמוקרטי הוא משטר בו הפוליטיקה מגבילה את עצמה באמצעות חוקה או תרבות פוליטית של ריסון עצמי. לנו אין חוקה ואין לנו ריסון עצמי, ולכן אנחנו מגיעים למצב שבו הצעות כמו חוק החרם נידונות בכלל בכנסת, ומכתימות את ספר החוקים הישראלי.

חוק לא חוקתי

“חוק החרם” מנוגד לעקרונות המשפט הישראלי. החוק קובע כי מי שטוען שניזוק מחרם יהיה רשאי לתבוע בנזיקין את מי שקרא לחרם, ולקבל פיצויים ללא הוכחת נזק. אם רוצים לעשות פוליטיזציה של מערכת המשפט הרי שזו בדיוק הדרך. מדובר למעשה על פיצוי עונשין, עקרון זר למשפט הישראלי.

החוק מעודד שימוש לרעה במערכת המשפט. בניגוד למשפט הפלילי, המשפט האזרחי אינו דורש הוכחה מעל לספק סביר. דבר זה מגביר את הסכנה לשימוש לרעה במערכת המשפט ולפוליטיזציה שלה. בית משפט שיפסוק פיצויים בגלל פעולת מחאה לגיטימית לא אלימה, לא ייהנה מאמון הציבור בישראל או מאמון העולם. זוהי דרך נוספת שבה תיחלש מערכת המשפט הישראלית.

אף השמרנים שבמשפטנים, כולל אנשים המתנגדים למה שמכונה אקטיביזם שיפוטי, סבורים שבית המשפט העליון ייאלץ לפסול את החוק כלא חוקתי. מה לעשות, גם אחרי 44 שנים של כיבוש, עצם אחזקת השטחים היא נושא שנוי במחלוקת בחברה הישראלית. אולי השנוי ביותר במחלוקת. ואת הנושא הזה מבקשים אנשי הקואליציה להחריג מתחום השיח הפוליטי הלגיטימי;  דווקא את מה שניטש עליו הוויכוח העז ביותר.

גם אם מתנגדים לשימוש כולל בטקטיקת החרם, מדובר בכלי אזרחי, בלתי אלים ולגיטימי להבעת דעה ולקידום שינוי חברתי ופוליטי, בתוך כללי המשחק הדמוקרטי. משטרים דמוקרטיים מכירים בזכותם של אנשים להכריז חרם ולהשתתף בחרם צרכנים. חוק החרם מטיל סנקציות על פעילות פוליטית אזרחית לגיטימית. חשוב ללמוד מההיסטוריה במקרים כאלה: כאשר מנסים לאסור פעולת מחאה לגיטימית ולא אלימה, מעודדים אי ציות אזרחי לחוק.

חתירה נגד הלגיטימציה

המכנה המשותף לחוק החרם, לחוקים שנחקקו במושב הקודם של הכנסת וליוזמות חקיקה מתוכננות נוספות הוא שיש להן אפקט מצנן לאופי הדמוקרטי של המדינה. אלו חוקים שמשמעותם רדיפה פוליטית, צמצום חופש הביטוי, סתימת פיות ליריבים פוליטיים ופגיעה בחופש ההתארגנות.

אנחנו עדים ליוזמות משוללות אחריות ממלכתית, רוויות גזענות ואנטי-דמוקרטיות, שמכוונות להגבלת פעילותם של ארגוני החברה האזרחית וקבוצות פעילים בשמאל, באופוזיציה, משום שמחאתם קוראת תיגר על הקונצנזוס הפוליטי כיום בישראל ועל מדיניות הממשלה.

כשראש הממשלה מדבר תכופות על “הדה-לגיטימציה שעושים למדינת ישראל”, כדאי לזכור שהלגיטימציה שקיימת לישראל נשענת על היותה של מדינה דמוקרטית ומגינה על זכויות-האדם. ואילו הממשלה שבראשותו, במקום לבצר את צביונה הדמוקרטי של המדינה, מפרה בעקביות את חובתה להגן על זכויות-האדם בישראל. הרוב בממשלה הזו רודף את המיעוט, פוגע בדמוקרטיה ובזכויות-האדם, ולמעשה – מביא לפגיעה במדינה עצמה. חקיקת חוקים אנטי-דמוקרטיים המשתיקים קולות ביקורתיים פוגעת בתדמיתה של ישראל בעולם וסופה לחזק את הקריאות לחרם.

במשך שנים שלטה הנורמה, שהקואליציה והאופוזיציה מכבדות זו את זו, מתוך תפיסה שבדמוקרטיה יש כללי משחק משותפים. ממשלת נתניהו פוגעת בעיקרון הבסיסי הזה. החוק הפסול הזה מובל על-ידי נתניהו, שכופה על הקואליציה משמעת קואליציונית. קבלני הביצוע הם יו”ר הקואליציה ויו”ר ועדת חוקה, המתגוררים מחוץ לישראל, בהתנחלויות בשטח כבוש.

ראש-הממשלה נתניהו והקואליציה הזחוחה שלו לא מבינים את עומק התהום שהם כורים לחברה הישראלית, בקידום שטף יוזמות החקיקה האנטי דמוקרטית, שהשבוע רשם שיא מפוקפק. לאסופת החוקים והיוזמות הנפסדות האלו כבר יש תוצאות.

מקורה של הדה-לגיטימציה שקיימת כלפי ישראל הוא בכיבוש. מדינת ישראל מצויה בבידוד מדיני בגלל המשך הכיבוש. הנטל הכלכלי שמכביד על ישראל הוא הכיבוש. רוצים למזער את מימדי הדה-לגיטימציה? תפסיקו את הכיבוש. רוצים לצאת מהבידוד המדיני? צאו מהשטחים. המטרה של חוק החרם היא להגן על הכיבוש, לסתום את פיהם של מתנגדיו ולעגן בחקיקה זיהוי מוחלט של ההתנחלויות עם ישראל.

החוק יחול רק על מי שמכריזים או מבצעים צעדי חרם נגד הכיבוש וההתנחלויות, ולא על החלטות פוליטיות וצרכניות אחרות. במה שונה חרם על מוצרי התנחלויות מחרם על גבינת קוטג’ או על בתי עסק המוכרים מוצרים לא כשרים?

אין הבדל, אך יוזמי חוק החרם ניסחו אותו בצורה כזו, שהחוק לא ייגע בחרמות הקיימים, היקרים ללבם של אנשי הימין. זו הצעה סלקטיבית, לא שוויונית ומופנית נגד אנשים, ולא נגד מוסדות או מדינות, ולא במקרה.

יוזמי החוק ניסחו הגדרה של חרם, שאינה פוסלת חרם באשר הוא, אלא “רק” חרם של: “הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה, או אזור הנמצא בשליטתה”.

אצל יוזמי החוק, כחול לבן אינו עוצר בקו הירוק. הממשלה הגדירה את רוב ההתנחלויות כאזור עדיפות א’. הממשלה מעניקה סובסידיות למתנחלים הכוללות, הנחות ברכישת בתים, בכבישים עוקפים, הטבות לחקלאים, שירותים ציבוריים טובים יותר, הנחות במיסים, סובסידיות לתקציבי רשויות מקומיות ותקציבי עתק לשמירה על יישוביהם.

מדינת ישראל שולטת בשטחים ממניעים אידיאולוגיים מזה 44 שנים, ללא רצון להגיע להסדר מדיני, תוך ניצול כלכלי של משאבי הטבע וכוח העבודה הזול של הפלסטינים. המפעלים הנמצאים בשטחים מסייעים ומעודדים את תעשיית הכיבוש. הם שותפים מלאים למערכת משומנת שמפעילה ישראל כדי להנציח את השליטה בפלסטינים באדמותיהם ובמשאביהם.

מוצרי ההתנחלויות הם חלק מכלכלת כיבוש ענפה שבה מעורבות חברות מסחריות, ישראליות ובינלאומיות, בעסקאות נדל”ן, בפיתוח תשתיות בשטחים, בניית חומות מחסומים וגדרות וכל זאת על קרקע פלסטינית.

כיום, בהסכמת ממשלות ישראל, ישראל מחויבת לסמן את מוצרי ההתנחלויות. לכן, התעשיינים והחקלאים, בהסכמת הממשלה, שותפים בסימון של מוצרי התנחלויות המופנים לחו”ל. כשחוק החרם ייכנס לתוקפו וייאסר על שיתוף פעולה עם מדיניות סימון כזאת, כל תוצרת ישראל כולל זו המיוצרת בתחומי הקו הירוק, תוחרם אוטומטית בידי מדינות אירופה. האיחוד האירופי עומד על כך שהמוצרים שמיוצרים בשטחים לא צריכים לקבל פטור ממכס, ובמידה שלא יסומן מקור הייצור, יוטל המכס על כל המוצרים מישראל. מאותה סיבה, גם משרד המשפטים ומשרד התמ”ת התנגדו להצעת החוק.

שקדי מרק. החוק יגרום להחרמת כל התוצרת הישראלית. צילום: cc by-arimoore

מדינת ישראל מבקשת באמצעות הצעת החוק לא רק לטשטש את ההבחנה בין ישראל שבגבולות הקו הירוק לבין השטחים שכבשה ב-67 ומנסה להפוך את מי שבוחר לנקוט בעמדה המוסרית ולסרב לצרוך תוצרת התנחלויות לעבריין.

אני מתנגדת לחרם כלכלי, פוליטי ואקדמי על מדינת ישראל בין על-ידי אזרחים ובין על-ידי זרים, אך תומכת בבחירה האישית הצרכנית של כל אזרח ואזרחית לא לממן באמצעות צריכה פרטית את הכיבוש. חוק החרם מבקש להתערב בהחלטות המוסריות האישיות ביותר של אדם, בבחירות הפוליטיות שלו, ובחופש ובאפשרות לבטא ולפעול בהתאם לבחירות אלו.

אישור חוק החרם מהווה פגיעה חמורה בזכויות יסוד דמוקרטיות ובראשן חופש הביטוי, ההתארגנות והמחאה הפוליטית. חופש הביטוי מטבעו כולל ביטויים שאינם נוחים להישמע ועשויים להיות מקוממים ביותר. הגבלת חופש הביטוי במדינה דמוקרטית נשמרת רק למקרים שיש בהם פגיעה חמורה בזכויות האחר, כגון הסתה לגזענות ולשון הרע או פגיעה קשה בביטחון המדינה.

העובדה שתוכן מסוים או דרך מסוימת של מחאה אינם נראים לנו ואף אם אנחנו מתנגדים להם בחריפות, אינה יוצרת כשלעצמה עילה להטלת איסור עליהם. הדרך להתמודד בדמוקרטיה עם סוגים כאלו של מחאה היא במסגרת השיח הציבורי ולא באמצעות כפייה מכוח חוק.

האיסור הגורף על חרמות מביא ליצירת הסדר בלתי מידתי ובלתי מאוזן, המזניח במפגיע את חשיבותה הרבה של מחאה ציבורית בלתי אלימה ואת מעמדו המרכזי של חופש הביטוי.

גאווה ישראלית: חוק שאין לו תקדים

ח"כ זאב אלקין, ליכוד. מתוך אתר הכנסת

מדובר בחוק שאין דומה לו בשום מדינה בעולם. החקיקה הקיימת בארצות הברית מתייחסת רק לחרם שהוכרז על-ידי מדינות ומתייחסת לפעילותם של תאגידים ולא ליחידים או קבוצות פוליטיות.

הצעת החוק הזו, כמו חוקים אנטי דמוקרטיים אחרים, מטרתה לפעול נגד עמדות ציבוריות שאינן נוחות לרוב, ולהציגן כבלתי לגיטימיות, כחשודות, כראויות לסוג של נידוי או לפחות להפללה, היא פסולה מוסרית, ערכית ומשפטית.

בתירוץ נפסד, שקרי של הגנה על המדינה מקדמים חוקים קיצוניים, לא דמוקרטיים, הרסניים, שמאותתים לפעילי ימין לאן הממשלה מכוונת, והם פועלים בהתאם לרוח הרעה שיוצאת מהכנסת ומהממשלה.

אנחנו נמשיך להתנגד לכיבוש. אנחנו מאמינים בחלוקת הארץ ובשתי מדינות לשני עמים. ולכן, עד שראש-הממשלה נתניהו ייכנס למו”מ עם אבו מאזן על סוגיות הליבה, ויגיד כן למדינה פלסטינית, אנחנו נמשיך להתנגד לכיבוש ולא נקנה מוצרים מההתנחלויות.

לצערי, לא נראה שבזמן הקרוב תפעל ממשלת נתניהו לכינון הסדר מדיני. למרות החשש שפתרון שתי מדינות עלול להפוך לבלתי אפשרי, זהו בעיניי הפתרון המעשי היחיד, שהוא עדיין בתחום המציאות, ולא השלום המדומיין שראש-הממשלה מנסה למכור לנו. אנחנו נמשיך להתנגד לכיבוש, וגם החקיקה האנטי דמוקרטית של הקואליציה לא תשנה את זה.

אנחנו נמשיך להחרים את תוצרת ההתנחלויות, והחוק הזה לא יפחיד אותנו.

מבוסס על דברים שנשאה הח”כ בדיון במליאת הכנסת לפני ההצבעה על החוק

כנראה שיעניין אותך גם: