בּאבּ אלעמוד
מנחה קבוצות, מחנך פוליטי, מתעד ומצלם את הנכבה ואת שיבת הפליטים. חבר צוות בעמותת זוכרות
ראה, הנה מוטלת גופתי פ’י בּאבּ אלעמוד
כאן ניקב את גופי אקדח אליהוד
הנה מוטלות גופותינו בודדים בודדים
תרומה נוספת לשולחן המנתחים
איננו נושמים. נַתחוּ, כִּתבוּ, צַלמוּ, צְפוּ, בְּכוּ – צחקו, דַווחו, אך…. טְפוּ
חשבת שרק עתה אני מת
לא היו לי חלומות באמת
לא ראיתם לא שמעתם לא ידעתם? – עצמתם, אטמתם, הכחשתם.
סכין, שוטרים, מחסנית ריקה
המוות נשקף מעיניי, ויריקה
דמי מותז ברחבה הריקה
צעד לפני החומה העתיקה
ראה, לא אקום להלך בסמטאות
לא אוכל כְּנאפֶה, לא אכיר בנות
רק עתה רוקנת בי מחסנית
יוצאת נשמתי, מי צוהל מי צעקנית
דמי זורם לח וחמים
בדרך למנוחת עולמים?
שפתיי צמודות אל אבני העיר הקדושה
עיניי בוהות בדמעות אמי התשושה
האמנם תטמינוני עכשיו?
וקמתי לתחייה, אני שב
כי בקרבי הכל עוד חי
לוהט ושוצף בעורקיי
או שמא תקפיאוני כעת?
ושבתי לתחייה, קמתי מן המת
איך אמות, מתי אמות, מי ימות
הפקעת את מיתתי והתָבּוּת
אטמת את קברי, גופתי במעצר
אזקת את נשמתי בחדר קר
לא אשמע תפילה בקול אחיי
לא אחוש רגבי עפר על פניי
הנה מוטלת גופתי, בודד
עוד תראוני קם, צועד
עוד אשוב, ניפגש, כפרחים אדומים
תכירוני מיד: ממרד הנעורים
וכתב את הנועד לפני התרחשותו
הפיח נשמה בעתיד לפני מותו
כי יש למען מה לעשות חיים
על אדמת דרויש התמים
עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאת וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ
וְגָרַשְתָּ וְהָרַגְתָּ
ראה, הנה מוטלת גופתי פ’י בּאבּ אלעמוד
בהשראת חיים גורי


