• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

טיול בירושלים (המזרחית)

רומן חלפין

לפני מספר ימים הצטרפתי לטיול מאורגן במזרח ירושלים, כדי ללמוד מקרוב את עסקי הנדל”ן באיזור. מזג האוויר היה מצוין, הנופים היו פסטוראליים והתושבים המקומיים נחמדים ביותר.

לא אבלבל אתכם עם שמות הכפרים, אתם יודעים, מדובר בשמות ערביים, וזה לא נשמע טוב כשמדובר בירושלים. בכפר הראשון שהגענו הוחלט להקים גן ארכיאולוגי במרכז הכפר. הגן ישתרע לאורך כל הכפר באיזור המאוכלס והצפוף ביותר שלו. לאור התוכנית, ל-80 בתים הנמצאים בשטח הגן המתוכנן הוצאו צווי הריסה. כדי להיות הוגן כלפי השלטונות אציין כי למשפחות לא ניתנו שטחים ואישורי בנייה חלופיים בכפר, בסביבתו או בירושלים בכלל. עבודות ההריסה לא מתקדמות בקצב המתוכנן, מכוון שלעירייה חשוב מאוד לשמור על החוק, ולכן התושבים מצליחים לדחות את הקץ ע”י תשלום קנסות של כ-100,000 שקל לבית. גם כאן העירייה מתחשבת ומאפשרת לשלמם בתשלומים חודשיים לאורך מספר שנים.

מכוון שאהבתי את האיזור וקירבתו לעיר העתיקה, התאכזבתי מאוד שלא אוכל למצוא איזו מציאה בשוק הנדל”ן המקומי, בגלל הביורוקרטיה והתוכניות העתידיות. אבל המקומיים הרגיעו אותי, והסבירו שאני לא רואה נכון את התמונה. מכוון שאני יהודי, כל הסיפור הזה לא ממש קשור אליי. אם ארצה, אוכל לבנות לי בכפר בית מפואר, עם נוף מדהים להרים ולעיר העתיקה. העירייה תספק לי את כל התשתיות ודרכי הגעה נוחות. וכמובן יימצאו לא מעט אנשים נדיבים שייממנו לי את כל העסק הזה. רשמתי. (דרך אגב, כבר עומדים שם כמה בתים כאלה. ריקים, אך עם נוכחות).

לכפר השני שביקרנו בו נועדו תוכניות גדולות. למעשה חלקו המרכזי והעיקרי יהפוך לשטח ירוק גדול, שסביבו ניתן יהי לבנות מבנים דו-קומתיים בלבד. בכפר ייבנה שני בתי ספרים חדשים (ליד הגן): אחד לערבים ואחד לחרדים (שיוויון כבר אמרתי). הבעיה הקטנה היא שתוכנית הפיתוח מתוכננת על שטחיהם של 129 בתים קיימים, שכבר הוצאו לגביהם צוי הריסה. למרבה הפלא גם כאן ההריסות בוצעו באופן חלקי בלבד, מכוון שהתושבים קיבלו אפשרות לשלם קנסות של מאות אלפי שקלים, וגם כאן בקרדיט. ברוח המגמה הירוקה בכפר במקום הבתים ההרוסים התושבים התחילו לפתח תרבות הקמפינג, ולמעשה חיים במשאיות, שבאופן מוזר גם להם הוצאו צווי הריסה. ליד הכפר יש שטחים פתוחים לא מאוכלסים, שאולי ניתן להעביר לשם את המשפחות מהבתים ההרוסים, אך מסתבר שזה עלול לפגוע באוכלוסיית הנשרים והעכברים בסביבה. לאור רגשותיי המיוחדים לעולם החי נטייתי הייתה להבין את שיקולי השלטונות, אבל האוהלים והמשאיות מלאי הילדים והזקנים גרמו לי קצת להרהר בנושא.

איך המרתק ביותר זה לראות בתים אטומים למחצה, שלמשפחות בנות עשרות אנשים משלושה דורות מותר להתגורר בשני חדרים מתוך חמשה. לראות חלונות ופתחי דלתות אטומים בלבנים  בבתים שאנשים גרים בהם זה באמת מחזה מרהיב ביותר.

לקינוח ביקרנו בבית של ערבים, שלמעשה שייך לכפר, שמעבר לגדר ההפרדה, אך הבית נותר לבד בצד הישראלי של הגדר. בבית מתגוררים 24 איש בעלי תעודות זהות ירוקות (תושבי השטחים), שלמעשה אסור להם לנוע בישראל, הכניסה לשטחים היא מספר קילומטרים משם, ואסור להם לנהוג במכונית בשטח הישראלי. בבית גרות שתי בחורות נכות, שאחת מהן כבר בכיסא גלגלים והשניה בדרך לשם. לא מגיע להן טיפול רפואי בישראל, והן לא יכולות להגיע לרשות הפלסטינית. מכוון שישראל היא מדינת חוק השומרת על זכויות האדם, הם לא יגורשו מביתם ומאדמתם, והם ימשיכו לחיות בישראל באושר ועושר, ללא עזרה רפואית, ללא מים (אספקה פעמיים בשבוע), ללא אוכל (רק מסיוע של מתנדבים) וללא עבודה.

היה כיף.

למתעמקים הכפרים הם: סילוואן, א-טור וחזמה.

כנראה שיעניין אותך גם: