למה האוצר לא זקוק לדוברים
שני מאמרי סיכום שביתה, אחד של ירון לונדון והשני של ארי שביט. המאמר של לונדון הוא כתב חידה, אוסף פסקאות שקשה לאחוז בחוט ההגיון המקשר ביניהן, אולם במאמץ מסוים ניתן לחלץ את מובנן של שתי פסקאות, אחת תמוהה והשנייה מופרכת. הפסקה התמוהה משרטטת את דמותו של בנימין נתניהו כמחנך לאומי, מעין יאנוש קורצ`אק חברתי. שואל לונדון במאמר בשם “נתניהו כפדגוג נוקשה”: ~
“מדוע לא היה אפשר להקדים בכמה חודשים את הרגע הזה ולחסוך מכאובים וכסף?
לדעתי, התשובה היא כי נכונותו של נתניהו לענות אלפי אנשים נובעת מאסטרטגיה שיעילותה הוכחה: פעם אחר פעם הוא יוצר משבר חריף לא רק כדי להשיג הישג בגזרה זו או אחרת, אלא כדי לחרוש חריש עמוק במנטליות הישראלית. הוא “תאצ`ריסט” לא רק במטרותיו, אלא גם בדרך פעולתו. מטרותיו שנויות במחלוקת, אבל אין לפקפק בעומק אמונתו, בנחישותו ובמיומנות שבה הוא מטפלל את דעת הקהל.
פקידיו הוליכו אותנו שולל בטענה כי אין בנמצא דרך חוקית לשלם לעובדי הרשויות בטרם תסכים ההסתדרות לרפורמה ברשויות”.
מצד אחד קשה להבין מהפסקה הזו האם לונדון מתנגד למהלכי נתניהו, או שמא כמו רבים מחבריו וחברותיו העיתונאים ורבים מבני המעמד הבינוני-גבוה, הוא מלא הערצה סמויה לנוכח נחישותו של האיש והחריש העמוק שהוא מבצע במנטליות ובחברה הישראלית, מצד שני, נתניהו, הוא ולא אחר, מוצג כפוליטיקאי תם וישר דרך שאינו נושא באחריות לכשלונותיו ש”פקידיו הוליכו אותנו שולל”.
הפסקה האחרת במאמר חוזרת על טענת האוצר – משבר הרשויות נובע משחיתותן. המסקנה הזו נסמכת על ידי הצגת עדות אחת אודות עירית יהוד-נוה מונסון. לונדון משתמש כאן בטקטיקה “שיעילותה הוכחה” – הכללה על סמך מקרה אחד או מקרים בודדים – “כל היהודים הם רודפי בצע”.
ארי שביט במאמר שזור אסוציאציות, חוזר גם הוא על טענות דוברי האוצר.
“השלטון המרכזי מצא את עצמו ממולכד. הוא נאלץ לטפל במשבר שיצרו ראשי ערים כושלים ובנקאים חסרי מעצורים. אלא שבמקום שהציבור יקום על אותם ראשי ערים ובנקאים, הוא קם על השלטון המרכזי. הוא הפנה אצבע מאשימה אל נתניהו, פורז ורכלבסקי, אשר לא גרמו למשבר אלא ניסו דווקא להתמודד אתו”.
שוב כדאי להזכיר כאן את הדו”ח על הרפורמה בשלטון המקומי שכתב הצוות בראשות יעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, הטוען כי הגורם המרכזי למשבר ברשויות היתה מדיניות האוצר בשנים 2003-2004.
מאמרו של שביט הוא צירוף של ריטוריקת “רגיש חברתי” ונימות שוורצנגריות נוסח נתניהו. כן גם שביט קורא לנקות מיד את האורוות המאוכלסות בלוגמי התה.
“אסור להתבלבל: את השלטון המקומי בישראל יש להבריא. צריך לייעל, לחסוך, לנקות אורוות. צריך גם לפטר עובדים. הרבה עובדים”.
מה אכפת ללוחם העז בשחיתות שבשנתיים האחרונות פוטרו אלפי עובדים ברשויות המקומיות, קוצץ שכרם של הנותרים, ובתכנית הכלכלית לשנת 2005 אלפים מהם אמורים לאבד את מקום עבודתם.


