• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

למען ההוגנות האנושית

העובדה שהחוק הבינלאומי מחשיב את ההתנחלויות לבלתי חוקיות אינה מספקת תוקף מוסרי לחרם, ודאי לא על המתנחלים. משטר האפליה הצבאי, על מגוון צורותיו, הוא לבדו ראוי לגינוי ולחרם. תשובה למתנחל
יריב מוהר

אני מתנגד להחרמת מתנחלים כקבוצה, כאוסף של קהילות סוציולוגיות מובחנות. מאידך, הטיעון הרווח נגד החרמת ההתנחלויות הוא שמדובר בהחרמה של קבוצה מובחנת בחברה ולפיכך זוהי החרמה מפלה. אפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, טען כך. בואו נעשה רגע ניסוי מחשבתי, ונבדוק האם באמת מדובר בהחרמת המתנחלים.

מתנחלים בראס אל עמוד, 27.05. אין להחרים אותם בשל היותם קבוצה מובחנת. צילום: אקטיבסיטלס

הקריאה לחרם כוללת מפעלים ישראלים שיושבים בשטחים. נדמיין לרגע מפעל ישראלי הממוקם בשטחים אך לא בהתנחלות, ושכל עובדיו ומנהליו אינם מתנחלים ואולי אפילו אינם ימניים, האם אינו כלול בחרם? ודאי שהוא כלול. אם יחליטו תושבי הההתנחלות X לוותר על אזרחותם הישראלית, לקבל אזרחות של הרשות הפלסטינית ולחיות עם שכניהם כשווים בין שווים, האם עדיין יהיה מוסרי להחרימם רק בגלל שהם “מתנחלים”? ודאי שלא. האם יהיה זה מוסרי להחרים מתנחל שעבר מיצהר לרחובות או מפעל בשטח ישראל שהמנכ”ל שלו גר באריאל? ברור שלא. ואם להרחיק לכת: האם נכון יהיה להחרים מפעל שנמצא בשטח שיפוט של התנחלות אבל מהווה מיזם כלכלי של שותפות ישראלית-פלסטינית שוויונית?

התשובות לשאלות הללו ידגימו מהר מאוד שהחרם איננו נגד המתנחלים כקבוצה מובחנת, ואסור שכך יהיה. החרם גם איננו נגד תא שטח גיאוגרפי ואף לא נגד אידיאולוגיה או פעולה מעשית. החרם, בצורתו המבוססת על הוגנות אנושית בסיסית, הוא נגד שיטת משטר – נגד משטר אפליה צבאי המתקיים בשטחים ומבחין בין יהודים לפלסטינים ברמה הכי בסיסית של מעמד הפרט מול המשטר: נתין או אזרח. ומשום שכל ההתנחלויות המוכרות לי כיום נמצאות בצד של קבוצת האדונים במסגרת משטר האפליה, ורק משום כך, אני קורא להחרים את תוצרתן. ברגע שלא יקחו חלק כזה במשטר האפליה הצבאי בשטחים, באחת תיעלם הזכות המוסרית להחרימן.

מאותה סיבה, כפי שהיטיבה להסביר אילת מעוז, ראויה לחרם גם חברה שלא יושבת בשטחים אך תומכת במשטר האפליה הצבאי – למשל אלביט. שוב ניתן לראות שלא מדובר במוטיבציה לפגוע במתנחלים כקבוצה, אלא למחות כנגד משטר האפליה, שקיומו מספק את ההצדקה המוסרית לפעולת החרם.

ולכן גם מרגיזות ומסוכנות כל כך מיני הטענות המושמעות כנגד המתנחלים כקבוצה סוציולוגית או פוליטית מצד תומכי החרם. האם נכון להחרים קבוצה רק משום שלפי הניתוח הפוליטי הספקולטיבי שלי מקום מגוריה הוא “מכשול לשלום”? איזו צורה גסה ופרימיטיבית של תועלתנות מוסרית מקופלת בטיעון הזה? הרי מחר עשוי כפר פלסטיני הנמצא בתוואי של כביש מהיר מתוכנן להיות “מכשול לצמיחה”. ואז אנה אנו באים?

מאותה סיבה, לא מעניין אותי הפורמאליזם הגורס כי ההתנחלויות אינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי. ואם יוכשרו בזירה זו, יהפוך משטר האפליה למוסרי? והאם לא הכשירו הגופים הבינלאומיים עוולות וגזל כגון פעולותיו של הבנק העולמי בעולם השלישי? מדוע שיהוו מקור סמכות כה משמעותי עבורנו? או במילים בוטות: מה איכפת לי מהם?

ולסיום, הטיעון שמדובר בשטח כבוש מצחיק אותי. כל ישראל היא שטח כבוש בהסתכלות היסטורית, ואילו בהסתכלות משפטית-פורמאליסטית הטיעון של כיבוש מושפע מאותם מוסדות בינלאומיים שמחר יכולים, כאמור, להכשיר את כל העסק הזה. בנוסף, החשבתה של הסוגיה כסוגיית כיבוש לוקחת אותנו לזירה של היחסים הבין-מדינתיים. ואילו כאן, העוולה הזועקת אינה כלפי מדינה (פלסטינית? ירדנית?) אלא כלפי קהילה וכלפי פרטים שזכויותיהם הבסיסיות נרמסות באופן שיטתי.

לאור כל הכתוב לעיל, המסגור היחיד של החרם שעומד על קרקע יציבה הוא כזה הנוגע לאופי המשטר: משטר אפליה צבאי, ממוסד ואפל; משטר שכמותו לא מוכר לי בעולם. ללא ספק יש משטרים גרועים ממשטר הכיבוש, אבל אין משטר דומה לו: אפילו בסין יש לטיבטים אזרחות סינית (שאכן לא שווה הרבה), ואפילו באיראן זוכים היהודים לאזרחות איראנית. נגד משטר זה, ונגדו בלבד, אני יוצא בחרם.

כנראה שיעניין אותך גם: